אמנת אמסטרדם (1997) ואמנת ניס (2000)

אמנת אמסטרדם

אמנת אמסטרדם נחתמה בשנת 1997, אמנה זו מוכרת בעיקר בזכות פרסום מסמך הזכויות המוחלטות של האזרח האירופי ובעיסוק בשאלות האיחוד מול האזרח, אך היא עסקה גם בסוגיות מוסדיות ומבניות באיחוד האירופי עצמו, ובגיבוש מדיניות חוץ אפקטיבית וקוהרנטית משותפת. האמנה היא המשך ישיר לאמנת מסטריכט, והיא מכניסה בה תיקונים ועדכונים. האמנה נחתמה לאחר שנתיים של משא ומתן מפרך, ונכנסה לפעולה בשנת 1999.

הנושא המרכזי באמנה היה נושא זכויות האזרח. האמנה הכריזה על המדינות החברות כמרחב של חופש, ביטחון וצדק. הוכרזו זכויות היסוד של אזרחי האיחוד, בדגש על איסור אפליה מכל סוג שהוא. מכך נגזרות זכויות יסוד בשאלות של אזרחות, תעסוקה, מדיניות חברתית סוציאלית, איכות סביבה, בריאות הציבור, הגנת הצרכן ושקיפות לגבי האמנות, ההסכמים ומוסדות האיחוד.

התחומים האחרים אשר נידונו היו תיאום מדיניות חוץ משותפת ובניית תדמית ושיווק האיחוד האירופי בעולם, נושא ההרחבה וההתאמות שצריכים לבצע בעקבותיה. עקב כך הוכנסו שינויים מבניים וארגון מחדש בפרלמנט, במועצה, בנציבות (יצירת תפקידים ומשרות חדשות), בבית המשפט האירופי, בבית המשפט לביקורת, כמו כן עקב אמנת מסטריכט, היה צורך לבצע התאמות מוסדיות וחקיקתיות. שינויים משמעותיים שבוצעו היו למשל שינוי המשקל ושינוי שיטת הרוב המשוקלל, הכנסת תפקיד המזכיר הכללי לתחומי חוץ ובטחון של המועצה, שיתוף פעולה מסוגים שונים עם הפרלמנטים המקומיים, התאמות בעקבות החקיקה למען זכויות אזרח ואדם  וחקיקה בתחומי הגירה ופליטים, הקמת הוועדה הכלכלית חברתית והקמת ועדות האזורים (עליהן נרחיב בהמשך), ותיקונים כלליים בנושא הדרכים לקבלת ההחלטות באיחוד האירופי.

 

אמנת ניס

מגילת זכויות האדם נחתמה בוועידת ניס, אך גובשה במשך כשנה וחצי. במאי 1999, בוועידת קלן של המועצה האירופית, הוחלט על הקמת קבוצת עבודה ליצירת מגילת זכויות האדם, בדצמבר אותה שנה התכנסה הוועדה וגיבשה את המסמך עד פברואר 2000. בוועידת ביאריטז (צרפת) אימצה המועצה האירופית את המסמך, והעבירה אותו לאישור הפרלמנט והנציבות האירופית, אשר אישרו אותו במהלך אותה שנה. המסמך נחתם סופית בדצמבר 2000, בוועידת ניס. מסמך זה הכניס לראשונה תחת קורת גג אחת את כל תחום זכויות האדם והאזרח, בדגש כמובן על האזרח האירופי, אך גם לתושביו- מהגרים, תושבי קבע, וכדומה. התחומים בהם עוסק המסמך כוללים זכויות חברתיות, כלכליות, פוליטיות וסוציאליות.

 

האמנה חולקה לשישה פרקים ראשיים:

  • כבוד (dignity)

  • חירות (freedoms)

  • שוויון (equality)

  • סולידריות (solidarity)

  • זכויות אזרח (citizens’ rights)

  • צדק (justice)

 

מגילה זו מוכרת על ידי כל מוסדות האיחוד האירופי ופועלת בשילוב עם אמנות זכויות אדם בינלאומיות ואירופיות אחרות ומגובה על ידי חקיקה אירופית סוציאלית/ חברתית. האמנה נכנסה לתוקף בינואר 2001.

אמנת ניס נחתמה בראשית שנת 2001, על ידי ראשי המדינות (המועצה האירופית) וגם היא כמו אמנת אמסטרדם מהווה תיקון ועדכון לאמנת מסטריכט ומסמלת המשך ישיר שלה. האמנה היא פרי אחד עשר חודשי משא ומתן ונכנסה לתוקף במהלך שנת 2003.

 

האמנה עסקה בהכנות לקראת ההרחבה הגדולה (2004 ו-2007) בארבעה תחומים מרכזיים:

  • מבנה, גודל והרכב המועצה האירופית

  • שקילה מחדש של מספר הקולות שינתנו לכל מדינה במועצה האירופית.

  • הרחבת נושא הרוב המשוקלל

  • הגברת שיתופי הפעולה בתחומים השונים

 

האמנה עסקה בשיתוף הפעולה כלפי חוץ (מדיניות הסכמים וכדומה), הדרישות מכל מוסד ומוסד (מועצה, נציבות, פרלמנט, בית המשפט, הבנק וכיוצא בזאת), התאמות של האמנות והחקיקה להרחבה (קיצה הקרב של קהילת הפחם והפלדה), ניסיון (שנכשל) לגיבוש חוקה אירופית והכנה בתחום ההגירה והיחס לפליטים במחשבה על הרחבת גבולות האיחוד.

הישגיה של אמנת ניס נחשבים צרים ומוגבלים יחסית, אך עם זאת, חשיבותם לגבי העתיד להתרחש כשלוש שנים לאחר מכן היא רבה ומרכזית. היא ביצעה שינויים חשובים הן בתחום המבני והן בתחום קבלת ההחלטות של האיחוד האירופי.