הברקזיט

 

 

ברקזיט (Brexit) הוא השם שניתן לתהליך פרישתה של הממלכה המאוחדת מחברותה באיחוד האירופי. משמעותו טמונה בצמד המילים בריטניה (Britain) ויציאה (Exit), והוא שואב את השראתו מן השם  Grexit אשר יוחס לאפשרות יציאתה של יוון משותפות בגוש האירו ומאוחר יותר אף מהאיחוד האירופי בשל המשבר הכלכלי של שנת 2008.

                                                                                            

על מנת להבין את סיבת החלטתה של בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי יש לבחון תחילה את הרקע לחברות זאת ואת מורכבות היחסים בין השניים. בשנת 1963, עם היווצרותה של הקהילה האירופית, שאפה בריטניה להצטרף כחברה אך בקשתה נדחתה עקב התנגדותו של נשיא צרפת שארל דה-גול. מספר שנים לאחר מכן הוגשה בשנית בקשת הצטרפות וזו נדחתה פעם נוספת מאותה הסיבה. ההזדמנות של בריטניה להצטרף לאיחוד הגיעה עם התפטרותו של דה גול ב-1969 אשר כעבור שלוש שנים הצטרפה לקהילה האירופית והפכה לחברה מן המניין בשנת ביחד עם אירלנד ודנמרק.

 

במרוצת השנים החלו להתעורר קולות מטעם אישים ומפלגות פוליטיות שערערו על היתרונות הטמונים בחברותה של בריטניה באיחוד האירופי. בשנת 1974, עם עלייתה של מפלגת הלייבור לשלטון, עלתה הבקשה לדון מחדש בסוגית חברות בריטניה בקהילה האירופית, וביוני 1975 נערך בבריטניה משאל עם שבו מרבית הציבור בחר בעד הישארותה. בשנת 1983 מפלגת הלייבור הבטיחה בקמפיין הבחירות שלה שתפעל לקידום הוצאתה של בריטניה מהקהילה ללא משאל עם, קולות אלו כשל מפלגת הלייבור החלו משקפים את הלך הרוח ואת אי שביעות הרצון שהביעו קבוצות ופרטים בבריטניה מן החברות של המדינה באיחוד האירופי. 

 

כעשור לאחר מכן החלו להתגבש מפלגות פוליטיות שאנשיה מחזיקים בעמדות אירוסקפטיות מובהקות, הבולטת ביניהן הינה המפלגה "עצמאות לבריטניה" (UKIP) שדגלה ביציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. המפלגה צברה פופולריות עם השנים, ובשנת 2014 זכתה במירב הקולות לפרלמנט האירופי, דבר שהעיד על שאיפתם של אזרחי בריטניה לצאת מהאיחוד האירופי.

 

הברקזיט מסמן את האופן שבו הציבור הבריטי חש כלפי החברות עם האיחוד האירופי ומוסדותיו המושפעת רבות ממשברים שונים שפקדו את היבשת כמו גם את האופן שבו משברים שונים מיוצגים ומתוארים על ידי נבחרי הציבור השונים בבריטניה. מבין המשברים הבולטים שהובילו לחיזוק רצונם של אזרחי בריטניה לצאת מן האיחוד האירופי ניתן למנות את משבר ההגירה שפקד את יבשת אירופה וחוסר השליטה בנושא מטעם השלטון הבריטי. עניין זה התבטא בקריאתם של פוליטיקאים אירוסקפטים לחלץ את בריטניה מחברותה באיחוד ולהשיב לאזרחיה את זכויות הדיור, התעסוקה וזכויות סוציאליות נוספות כך שלמעשה הפרישה תאפשר מסחר חופשי ללא התחשבות במדינות אחרות, חיסכון של מיליארדי ליש"ט המועברים מדי שנה לאיחוד האירופי ומוסדותיו ועוד. במקביל, תומכי העזיבה יצאו בקמפיין רחב היקף שסיסמתו - "להחזיר את השליטה" ו-"בריטניה תחילה", דבר שהשפיע מאוד על דעת הקהל שהחלה לראות את היציאה מהאיחוד האירופי כדבר חיובי שימנף את עתידה הכלכלי, הפוליטי והחברתי של בריטניה.

 

במסגרת התפתחויות אלו הבטיח ראש ממשלת בריטניה בשנת 2013, דיוויד קמרון, כי יקדם משאל עם בנושא אם ינצח בבחירות 2015. ואכן כך, ב-23 ליוני 2016 התקיים משאל עם בשאלת הישארותה של בריטניה באיחוד האירופי, שתוצאותיו כללו 51.9% קולות בעד העזיבה אל מול 48.1% קולות שתמכו בהישארותה, עם 71.8% אחוזי הצבעה. לאחר קבלת תוצאות המשאל התפטר קמרון מתפקידו ובמקומו מונתה לתפקיד תרזה מיי.

 

בפברואר 2017 הצביע הפרלמנט הבריטי על סעיף 50 המורה על תחילת תהליך יציאה מהאיחוד האירופי. סעיף הכולל בתוכו את ההגדרות הביורוקרטיות והפרוצדורליות לביצוע היציאה מהאיחוד בפועל. ההצבעה התקבלה בפרלמנט הבריטי ברוב מוחץ ותהליך יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי החל רשמית, וב-29 במרץ שלחה ראשת ממשלת בריטניה את המכתב הרשמי למועצה האירופית בדבר היציאה.

 

לברקזיט ישנן השלכות המשפיעות הן על בריטניה והן על האיחוד האירופי, ואלו מתבטאות בתחומים שונים. בתחום הסחר והמסחר ניתן להיווכח לסיכון הכלכלי שנוטלת על עצמה בריטניה, אשר עלולה לפגום באטרקטיביות הכלכלית שלה ולהיפגע בתחום ההשקעות הזרות. מנגד, השוק הבריטי עשוי גם לפתוח את עצמו להסכמי סחר שייתכן ולא היו מתקבלים במסגרת החברות באיחוד האירופי. כך או כך, המסחר של אירופה עם בריטניה אומנם ימשיך להתקיים אך כעת בריטניה תאבד מן ההטבות אשר להן זכתה כחברה. כמו כן, האיחוד האירופי איבד מדינה חברה בעלת יציבות וכלכלית, לכן באיחוד האירופי יצטרכו להתאים את הכלכלה למבנה הפוליטי והכלכלי החדש ולהיערך בהתאם. 

מבחינה בינלאומית בריטניה תאבד את השפעתה כשותפה בעיצוב עתידה של אירופה ואת יכולתה להוביל תהליכים בינלאומיים. יחד עם זאת, היא תהיה פחות חשופה לרגולציה אירופית ותהיה תלויה פחות מבעבר במדינות אחרות - דבר שייתכן ויקל עליה בקידום האינטרסים הפרטיים שלה. במקביל לכך, האיחוד האירופי ימשיך להחזיק בעוצמה נורמטיבית ובינלאומית משמעותית וימשיך להשפיע על בריטניה בתחומים שונים, אך הוא יאבד מדינה משמעותית בעלת השפעה על מדינות מערביות אחרות כמו ארצות הברית וקנדה, דבר שיאתגר את יכולת הובלת התהליכים בזירה הבינלאומית.