הקדמה 

האיחוד האירופי נוסד במסגרת פרויקט האינטגרציה האירופית וכחלק ממימוש רעיונות לאיחוד מדינות אירופה לכדי מעצמת על בזירה הבינלאומית. האצת הפרויקט לאיחוד מדינות אירופה נבעה מהשלכותיה ההרסניות של מלחמת העולם השנייה על היבשת, מן הצורך האקוטי בשיקומה וכניסיון למניעת מלחמות עתידיות. לאורך שנות האינטגרציה האירופית התחוללו שינויים רבים בשמו, היקפו ומעמדו של הגוף המאחד את מדינות אירופה. בראשית תהליכי האינטגרציה האירופית, וכחלק מהשלכותיה ההרסניות של מלחמת העולם השנייה, נוסדו גופים שונים שנועדו לרכז את מדינות אירופה סביב מכנה משותף. "קהילת הפחם והפלדה האירופית" שנוסדה בשנת 1951, איחדה את משאבי הפחם והפלדה של המדינות החברות במטרה למנוע מלחמות עתידיות ביניהן. מאוחר יותר בשנת 1957, עם החתימה על הסכם רומא, נוסד ארגון "השוק האירופי המשותף" שהיווה את הגוף המאחד של מדינות אירופה בשנים אלו. כעשור לאחר מכן שונה שמו ל"קהילה האירופית", ולבסוף, עם החתימה על אמנת מאסטריכט בשנת 1992 ועד היום, האיחוד האירופי מהווה את הגוף המאחד של 28 המדינות החברות בו.

ליחסי החוץ חשיבות מכרעת בתהליכי ההתרחבות של האיחוד האירופי לדורותיו. בראשית תהליכי האינטגרציה האירופית התקיים מאבק בין-גושי שחילק את הזירה הבינלאומית לגוש מערבי, שכלל את אירופה וארצות הברית, וגוש מזרחי שכלל את ברית המועצות הקומוניסטית ובנות בריתה. המאבק הבין-גושי התאפיין בניסיונות חוזרים ונשנים של הצדדים בצבירת עוצמה בזירה הבינלאומית תוך נקיטתם במדיניות חוץ שנועדה לגייס את תמיכתם ואהדתם של שחקנים שונים בזירה הבינלאומית. המדינות הראשונות שניהלו קשרים דיפלומטיים עם אירופה היו ארצות הברית, יוון וישראל, ובראשית שנות ה-60 התרחבו קשרי החוץ של אירופה ואלו כללו שיתופי פעולה והסכמים נוספים של אירופה עם מדינות אפריקה, האוקיינוס השקט והקריביים. במסגרת זו, הצעות להצטרפות למוסדות האירופיים נהפכו לאטרקטיביים וחיוניים בקרב מדינות שונות בזירה הבינלאומית.  בריטניה ואירלנד לדוגמה, הגישו בקשות להצטרפות אך נענו בשלילה בשל הווטו הצרפתי שהטיל שארל דה- גול, ואילו בשנת 1973 נערכה ההתרחבות הראשונה שכללה את הצטרפותן של בריטניה, אירלנד ודנמרק אל הקהילה האירופית.

מבחינה היסטורית, אירועים רבים בנושאי חוץ וביטחון עוררו חילוקי דעות מהותיים בין מדינות אירופה ואלו אתגרו את תהליכי האינטגרציה של היבשת. בין אלו נמנית מלחמת יום הכיפורים והחלטת מדינות ערב בהפסקת ייצוא נפט למדינות המערב בשל תמיכתן במדינת ישראל. לאור התלות של אירופה במדינות המפיקות נפט בשנים אלו ולנוכח ההשלכות הכלכליות החמורות שנבעו מהמחסור הדרמטי בנפט, החריפו חילוקי הדעות בין המדינות החברות בקהילה האירופית. כשבע שנים לאחר מכן, בוועידת ונציה, הקהילה האירופית ניסחה לראשונה את הצהרותיה באשר לחשיבות קידום פתרון הסכסוך במזרח התיכון (הרחבה בפרק על יחסי האיחוד וישראל). שנה לאחר מכן ב-1981 חלה התרחבות נוספת עם הצטרפותה של יוון לקהילה האירופית, ובמרוצת השנים הקהילה האירופית קידמה הסכמים בינלאומיים, ופעלה להשגת עוצמה וחיזוק מעמדה תוך גיוס תמיכתן של מדינות נוספות לצידה. בהקשר זה, האיחוד האירופי לדורותיו נוקט באסטרטגיה לא כוחנית לצורך מימוש יעדיו בזירה הבינלאומית המתאפיינת בשימושו בעוצמה רכה (Soft Power) לצורך גיוס תמיכה ושיתוף פעולה של מדינות העולם.

 בשנת 1986 ספרד ופורטוגל הצטרפו לקהילה האירופית, בעוד שבקשת ההצטרפות שהגישה תורכיה כשנה לאחר מכן נותרה בעינה עד לימים אלו וזאת נחשבת לאחת הסוגיות המורכבות בהיסטוריית יחסי החוץ של האיחוד האירופי. כמו כן, האיחוד האירופי לדורותיו נתקל בסוגיות מורכבות נוספות שאתגרו את תהליכי האינטגרציה ואת הליכי קבלת ההחלטות בשל המחלוקות הרבות שהתקיימו במסגרתו. דוגמה לכך היא הפלישה הסובייטית לאפגניסטן שבמסגרתה התקשתה הקהילה האירופית לנקוט בפעולות ממשיות ותגובתיות חרף התנגדותה לפעולותיה של ברית המועצות. באופן דומה הייתה היכולת המוגבלת של הקהילה האירופית לייצר הסכמה אחידה באשר לעמדותיה כלפי מלחמת המפרץ הראשונה, וזאת הובילה לפילוג בין המדינות החברות שהתבסס על עמדותיהן השונות כלפי המלחמה.

 עם נפילת הגוש הקומוניסטי בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 נפתח פרק חדש ומשמעותי בתולדות האיחוד. לאירופה נוצרה הזדמנות חסרת תקדים להרחיב את יחסיה אל עבר קידום שיתופי פעולה עם מדינות מזרח אירופה שהיו בעבר בנות בריתה של ברית המועצות. לצורך זה, בשנת 1991 נחתמה אמנת מסטריכט שהובילה ליצירת האיחוד האירופי וזאת הכינה את הקרקע להסדרת תנאיי ההצטרפות ומדיניות ההרחבה שנקבעו באמנת קופנהגן בשנת 1993 וסללו את הדרך להצטרפותן של מדינות מזרח אירופה. בשנת 1995 אוסטריה, פינלנד ושוודיה הצטרפו לאיחוד האירופי, ונדמה היה שיחסי החוץ שמנהל האיחוד האירופי עם מדינות בעלות קירבה גיאוגרפית ותרבותית משגשגים במיוחד לעומת יחסיו עם מדינות מרוחקות. על אף המשמעות החיובית שמיוחסת לנפילת הגוש הקומוניסטי בעיני אירופה, האיחוד האירופי התקשה להפגין עוצמה ומעורבות בזירה הבינלאומית במלחמות יוגוסלביה והבלקן בשל עיסוקיו בסוגיות פנימיות. יחד עם זאת, בשנות ה-90 האיחוד האירופי הוביל הסכמים ותוכניות משותפות עם מדינות רבות בנושאי חוץ וביטחון שהגיעו לשיאם עם הצטרפות מדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי בראשית המאה ה-21.

 

עם כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון בשנת 2009 התרחבו סמכויותיו של האיחוד האירופי ואלו חוללו שינויים מהותיים ביחסי החוץ של האיחוד. כיום, האיחוד האירופי הוא ארגון על לאומי שמאגד בתוכו 28 מדינות אירופיות וניתן להגדירו כארגון משולב הטומן בחובו מאפיינים פדרליים וקונפדרטיביים. האיחוד האירופי יצר שוק גדול ואחיד, והחוק האירופי "ארבע החירויות" (The Four Freedoms) מקנה את התוקף למעבר חופשי של אנשים, שירותים, סחורות והון בגבולותיו ללא צורך בהצגת תעודות מזהות, תשלומי מכס וללא הגבלים כלכליים אחרים. לכל מדינה חברה באיחוד יש ייצוג ויכולת ממשית לקדם פעולות התואמות את האינטרסים השונים שלה, ויחד עם זאת, כלל המדינות החברות כפופות למסגרת כללים אחידה ומוגדרת. במרוצת השנים וכחלק מיצירת זהות אירופית משותפת בין המדינות, נערכו רפורמות שונות בתחומים מגוונים שנועדו לקדם מבנה על לאומי לצורך הפיכתה של אירופה ליחידה אחת. האיחוד האירופי מורכב ממוסדות הממונים על תחומים שונים. הנציבות האירופית (The European Commission) מונה 28 נציבים המייצגים את המדינות החברות ובידם סמכויות ביצועיות נרחבות. כמו כן, הנציבות אחראית על קיום אמנות האיחוד וניהולו השוטף ואף משמשת כגוף חקיקתי. מועצת האיחוד האירופי (Council of the European Union) כוללת את שרי הממשלות של המדינות החברות, והיא מהווה כגוף חקיקתי בדמות הבית העליון של האיחוד האירופי. הפרלמנט האירופי (European Parliament) מורכב מחברים הנבחרים בבחירות דמוקרטיות ומספר המושבים המוקצים לכל מדינה נקבע בהתאם לגודלה. כמו כן, הפרלמנט האירופי מהווה כגוף חקיקתי בדמות הבית התחתון של האיחוד האירופי. המועצה האירופית (The European Council) מורכבת מראשי המדינות החברות באיחוד האירופי לצד נשיא הנציבות האירופית, והיא מהווה את הגוף המדיני העליון של האיחוד שבמסגרתו מתקיימים דיונים בסוגיות מרכזיות בעלות חשיבות מרכזית למדיניותו של האיחוד האירופי.