אמנת מאסטריכט ומטבע האירו

ברגעי משבר נמדדת גדולתם של מנהיגים וארגונים. האיחוד האירופי בחר להתמודד. בשנת 1985 נבחר לעמוד בראש נשיאות המועצה האירופית ז'אק דלור (ע"ע היסטוריה של האיחוד). בתקופתו של דלור עבר האיחוד שינויים בכל תחום אפשרי וכמתבקש מתחום מומחיותו של דלור (כלכלן), גם בתחום הכלכלה. דלור ומספר נציבים הגדירו מדיניות ליצירת שוק אירופי משותף תוך שמונה שנים, עד לשנת 1993. כחלק מהמבנה החדש שנוצר באמנת מאסטריכט, מבנה שלושת העמודים (ע"ע פוליטיקה של אירופה), התחום הכלכלי נכנס אל תוך העמוד הראשון, העמוד של הקהילה האירופית.

 

לאחר שעמדו ביעדים עד לשנת 1993, לאחר אמנת מאסטריכט ולאחר שדלור סיים כהונה מוצלחת, ובהתחשב בתחושה שאירופה הולכת לקראת מהלך עתידי של איחוד רחב לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989, האווירה באיחוד האירופי הייתה אופטימית. לאורך שנות ה-90' נבנה לאיטו הבנק האירופי המרכזי, לקראת יצירתו של מטבע משותף. הבנק הוקם רשמית בשנת 1998 (הרחבה על הבנק בחלק המוסדות הכלכליים).

 

בשנת 1999 נכנס לפעולה מטבע האירו, אשר הזניק את הכלכלה האירופית עוד צעד קדימה (על אף שכלכלנים רבים חזו לו קריסה מהירה). כיום 19 המדינות החברות באיחוד האירופי המהוות את גוש האירו (מכונה גם "מרחב האירו" – "eurozone").

העידן המודרני הביא עימו שפע רב למדינות מערב אירופה, אך הפערים בין עניים לעשירים עדיין קיימים, ההרחבה הגדולה בשנת 2004 (ו-2007) אשר צירפה מדינות רבות מהגוש המזרחי לאיחוד, העמיקה והבליטה את הפערים הקיימים בין מדינות עניות לעשירות. השפע שיש במדינות סקנדינביה, למשל, אינו עולה בקנה אחד עם העוני והדלות באזורים כפריים בפולין. ישנם קולות לכאן ולכאן לגבי ההרחבה הגדולה- האם הייתה טובה לאיחוד, אם לאו? האם יש צעדים אשר מתבקש לעשות על אף הסיכון הכלכלי הכרוך בהם? ההרחבה דרשה מהאיחוד להשקיע סכומי עתק בפיתוח חלקים במזרח אירופה, בייצוב כלכלות וכדומה. אירופה גם סיפחה לתוכה בעיית אבטלה קשה, שהובילה להגירת עובדים מערבה. מנגד היא פתחה מרחבי תעשייה עצומים. ההרחבה היא מבחן עצום לכוחו של האיחוד כגוף, מבחן שכיום, עדיין קשה לאמוד את מידת הצלחתו.