בסיסה של הכלכלה, בסיסו של האיחוד

ראשיתו של האיחוד האירופי בשנת 1951, בחתימה על אמנת פריס שיצרה שוק משותף לתעשיית הפחם והפלדה. האמנה נחתמה לצורכי פיקוח ומניעת מלחמה, אבל שימשה גם מקפצה כלכלית אדירה לאותן מדינות אשר רק החלו להתאושש ממלחמת העולם השנייה, והאמינו שרק בכוחות משותפים יוכלו להיבנות. בין האנשים שהניעו את הפרויקט, מלבד ראשי המדינות ושרי החוץ, היו שרי אוצר, כלכלנים ואנשי עסקים רבים, בהם ז'אן מונה, וולטר הלשטיין ורוברט שומאן (בעת החתימה כיהן כשר החוץ הצרפתי, אך שימש במהלך השנים כשר אוצר).

 

שש שנים לאחר מכן (1957), עם חתימת אמנת רומא, הוקמה הקהילה הכלכלית האירופית ה- EEC (יחד עם ה- EURATOM). שש המדינות החברות יצרו בסיס של אמון ותלות הדדית ובנו אותו בעיקר סביב נושאים כלכליים. כחלק מן האמנה הוכרז על איחוד מכסים מלא בין מדינות הקהילה, משמע, ביטול מוחלט של מכסים והגבלות כמותיות על תנועת סחורות בין החברות, והאחדה של תעריפי המכס כלפי חוץ (נכנסה לתוקף החל משנת 1960).

 

מדיניות משותפת בתחום החקלאות הדיג והתחבורה החלה  בשנת 1962 עם חתימה על הסכם מדיניות משותפת בעניין זה. אמנת ה-EEC הבטיחה תנועה חופשית של כל המשאבים הכלכליים: סחורות, שירותים, הון ועובדים. היא יסדה מנגנון שמטרתו להבטיח תחרות חופשית בקהילה (מניעת הגבלים עסקיים), ואף עסקה בקירוב החוקים של המדינות החברות במידה הדרושה להבטחת תפקודו התקין של השוק המשותף.