המטבע

"האיחוד יכונן איחוד כלכלי ומוניטארי שהמטבע שלו הוא מטבע האירו"

(אמנת ליסבון בנושא האיחוד המוניטארי, סע' 3(4) TFEU).

 

האירו, המטבע הרשמי של אירופה, הוא חלק מתהליך יצירת השוק האחיד של האיחוד האירופי. רעיון האיחוד המוניטארי עלה עוד לפני שנים רבות על ידי אנשים כמו ז'אן מונה ואחרים שרצו להאיץ את הליכי הפדרטיביות והאינטגרציה האירופית. רשמית כפרויקט בר ביצוע עלה רעיון האירו בעת כהונתו של ז'אק דלור כנשיא הנציבות האירופית. דלור אשר בנה עם שאר אנשי הנציבות את תכנית "אירופה 1992", ראה באיחוד מוניטארי צעד מתבקש לחיזוק כלכלת האיחוד האירופי.

 

בשנת 1991, באמנת מאסטריכט, הוחלט על יצירת מטבע אירופי משותף, הוא מטבע האירו, נקבעו סטנדרטים משותפים להצטרפות אליו ונקבע לוח זמנים עד לכניסתו הרשמית לשוק. יצירת מטבע כזה חייבה שינוי עמוק בכלכלת המדינות וכלכלת האיחוד. האיחוד היה חייב להקים בנק רשמי משלו אשר יעסוק בכל התחום העוטף את יצירת המטבע והכנסתו לפעילות, המדינות היו צריכות להיערך ולאמוד את השינויים הפנימיים הצפויים (משכורות, קצבאות, סל מחירים ועוד תחומים רבים). לצורך ביצוע המשימה נדרשו כשמונה שנים.

 

האירו החל את דרכו בשנת 1999 בצורה רשמית כמטבע נסחר בשוקי ההון. נקבעו לו שער יציג ושער חליפין וניתן היה להשוות אותו למטבעות אחרים, כאשר אחת עשרה מדינות קיבלו אישור על הצטרפותן, (יוון קיבלה אישור רק ב-2001). שלוש שנים לאחר מכן, בינואר 2002, שתיים עשרה מדינות אימצו את המטבע באופן רשמי כהילך חוקי: אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת. מאוחר יותר הצטרפו: סלובניה בשנת 2007, מלטה וקפריסין בשנת 2008, סלובקיה בשנת 2009, והאחרונה לעשות זאת הייתה אסטוניה אשר הצטרפה בינואר 2011. נכון להיום 19 המדינות חברות באיחוד האירופי המהוות את גוש האירו (מכונה גם "מרחב האירו" – "eurozone"). 

 

 על המטבע עצמו

הבנק המרכזי של אירופה הוא האחראי לאירו, אך הוא עושה זאת בשיתוף עם הבנקים המרכזיים של כל אחת ממדינות גוש האירו. שם המטבע נגזר משם היבשת כמובן ובכל מדינה הוא נהגה כקיצור לשם היבשת (מכאן שבישראל יש לומר אירו ולא יורו). האירו נחלק ל-100 סנטים. המטבעות הם בערכים של: 1 סנט, 2 סנט, 5 סנט, 10 סנט, 20 סנט, 50 סנט, 1 אירו ו-2 אירו. השטרות הם: 5 אירו, 10 אירו, 20 אירו, 50 אירו, 100 אירו, 200 אירו ו-500 אירו. למטבעות צד אחד בעל מאפיין וזיקה לאומית (לרוב דמות המזוהה עם המדינה) ובצד השני מוטבע ערך המטבע. את השטרות הוחלט להנפיק ללא מאפיינים לאומיים כך שמופיעים עליהם שערים וגשרים בדויים, המסמלים שלום ואחדות.

 

 בפינלנד והולנד הוחלט שלא להטביע מטבעות של 1 ו-2 סנט כי אין זה כלכלי לטענתם, אך אם תגיעו למדינות הללו לאחר טיול ברחבי גוש האירו ויהיה לכם קצת עודף תוכלו להשתמש במטבעות הללו.