התקציב

תקציב האיחוד האירופי מפורסם מידי שנה בשני כרכים, בכל השפות הרשמיות של האיחוד. הכרך הראשון מכיל הצהרה מפורטת של כל הכנסות האיחוד, את כל ההכנסות וההוצאות של מוסדות האיחוד, למעט אלו של הנציבות האירופית: פרלמנט, מועצה, בית משפט, בית המשפט לפיקוח, הבנק, הבנק להשקעות, ועדות שונות, ונציב תלונות הציבור. הכרך השני מציג את תקציב הנציבות האירופית על כלל משרדיה, תפקידיה, בעלי התפקידים שבה וכיוצא בזאת. הכרך השני הוא למעשה זה המפרט את תכנית הפעולה/ התכנית הביצועית לתקציב האיחוד.

 

את הכסף לתקציב האיחוד מעבירות המדינות החברות באיחוד האירופי על פי מפתח של גודל האוכלוסייה, תל"ג (וגודל התעשייה והכלכלה בכלל), היקף המיסים של המדינה ועוד מספר מרכיבים. גרמניה היא המדינה אשר מעבירה את הסכום הגדול ביותר לתקציב האיחוד האירופי. בניגוד למדינות אשר מתנהלות כפדרציה (ארצות הברית לדוגמא), אזרח האיחוד לא משלם ישירות מיסים לקופת האיחוד, והכסף מגיע בעקיפין מתוך המיסים שמשלמים האזרחים במדינותיהם. כסף נוסף מגיע לקופת התקציב של האיחוד האירופי משיירי תקציב של המדינות החברות מהשנה הקודמת וחלק מכספי מכס שמשלמים תושבי מדינות שאינן באיחוד האירופי.

תכנון, אישור וביצוע באיחוד

 

כל תקציב מתוכנן במסגרת פעולה שש שנתית , אשר עליה צריכות הממשלות של המדינות החברות להגיע להסכמה, ולאחר מכן הפרלמנט האירופי מאשרר את התקציב. בנוסף, לכל שנה יש תקציב נפרד שמקבל את אישור הפרלמנט האירופי, ובו מתוכננת לפרוטרוט המסגרת התקציבית של האיחוד על כלל מרכיביו: משרדי הנציבות השונים, תקציבי פיתוח, תקציבי סיוע בינלאומי וכדומה. 

 

מדיניות תכנון התקציב, בנייתו, חלוקתו ולאחר מכן ניתוחו והצגתו היא באחריות הנציב ל"תכנון כלכלי ותקציב" ואנשי משרדו. תפקידו מקביל בערך לשר האוצר בישראל. האתגר הוא בחלוקת התקציב לכל נציב ונציב (לכל מנהלה כללית), ובהתמודדות עם פוליטיקה פנימית ומתיחויות בין המדינות החברות לגבי אופן החלוקה של עוגת התקציב. בתקציבים השנתיים המדינות מתערבות פחות מאחר והמסגרת השש שנתית היא המשמעותית יותר, משנה לשנה יש תזוזות קטנות יחסית, ותקציבים לפרויקטים ארוכי טווח נקבעים ומתוכננים זמן רב מראש.

 

לאחר שהדיונים על התקציב מסתיימים ומושגת הסכמה על החלוקה בנציבות, התקציב עובר להצבעה בפרלמנט האירופי. זהו אחד ממקורות הכוח הגדולים של הפרלמנט, ובעיקר סביב אמנת ליסבון הועצם כוחו ויכולתו להקשות על הנציבות גדולה מאי- פעם (אם נשווה את כוחו אל מול מועצת השרים האירופית, שזהו פורום שרים של כל מדינה ומדינה- ע"ע פוליטיקה).

 

כאשר התקציב מאושר, האחריות לביצועו עוברת אל הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי, הנציבות. שם לכל נציב ונציב יש תחום אחריות והוא מקבל תקציב מן האיחוד. באחריות כל נציב להוציא לפועל את התוכניות שאושרו ותוקצבו.  הגוף המפקח על הנציבות הוא בית המשפט לפיקוח כלכלי של האיחוד (מזכיר במידה מסוימת את מבקר המדינה). בית משפט זה צריך לוודא שכל פעולה כלכלית שמבצע האיחוד האירופי, מתבצעת על פי הנהלים, הכספים מנוצלים כשורה, ללא שחיתויות וכיוצא בזאת. הפרלמנט האירופי גם מבצע מעין פיקוח על התקציב כאשר בדיוניו, בוועדות שלו ובשאילתות שהוא יכול להפנות אל בית המשפט לפיקוח כלכלי הוא יכול לאכוף את ניהול התקציב.