ועדת האזורים

סוגיות אזוריות ופוליטיקה אזורית הפכו לנושא מרכזי באיחוד האירופי. ועדה זו הוקמה בשנת 1985 והיא הועדה הגדולה ביותר של האיחוד. זוהי ועדה עם עצמאות מסוימת בתחומי חברה, פוליטיקה, כלכלה, סביבה, חקלאות וכדומה. הוועדה מאגדת כ-270 אזורים מ-33 מדינות שונות (יש חברות בוועדה שאינן חברות באיחוד).

 

תפקידיה המרכזיים הם לקדם את עיקרון הסובסידיאריות בתחום האזורי (עיקרון הנותן כוח לגוף מסוים בתחומי אחריותו- ללא מעורבות של גוף עליון יותר), לקדם את יכולת ההשפעה של האזורים והפוליטיקה האזורית בתוך מוסדות האיחוד, לתמוך באזורים השונים בתהליכי הרחבת האיחוד והגלובליזציה, לסייע ביצירת שיתופי הפעולה האזוריים והבין אזוריים במרחב האיחוד ומעבר אליו. מרכז הועדה יושב בשטרסבורג אך יש לה גם משרדים בבריסל ובאלבה לוליה (רומניה).

 

לוועדה מספר תת-ועדות מרכזיות: ועדת הכלכלה והפיתוח האזורי, ועדת החקיקה החברתית ובריאות הציבור, ועדת התרבות, החינוך והנוער, הוועדה לפיקוח וניטור, הוועדה למתן הזדמנויות שוות והוועדה ליחסים בין-מוסדיים. תחומי עיסוקה כוללים כמעט 30 נושאים שונים הנוגעים בכל תחום חיים אפשרי, במטרה ליצור מעורבות והשפעה של האזורים בכל תחום ותחום.

 

יש הטוענים כי מטרתה של ועדה זו היא לחזק את אזורים אל מול כוחן של מדינות הלאום. תוך כך יטענו כי כוח לאזורים משמעותו הורדת ההזדהות של כל אזרח ואזרח עם מדינתו- כאשר מעבר לכל ספק, מדינת הלאום היא כיום הכוח המרכזי במגרש הבינלאומי.

 

עקרון הסובסידיאריות הוא לשון המאזניים בנושא זה, והוא משחק תפקיד מרכזי במשולש איחוד-אזור-מדינה, כאשר שאיפת האיחוד היא שהאזורים יספקו מענה בתחומים רבים ככל האפשר ללא התערבות המדינה. מנגד יש שיגידו שיש בכך מתן לגיטימציה להתעוררויות לאומיות רחבות יותר בקרב קבוצות אזוריות קטנות יותר. אין ספק שלגיאוגרפיה ולזהות תפקיד מרכזי.