מועצת השרים

גוף זה קיים מראשית ימי האיחוד האירופי, עוד בהיותו קהילת הפחם והפלדה, אך בימים ההם סמכויותיה ותחומי עיסוקה היו מצומצמים, בהתאם לאמנה. בשנת 1965, משבר "הכסא הריק" שנגרם ע"י צרפת שיתק את פעילות מועצת השרים: צרפת אינה נוכחת בהתכנסויות המועצה, ומכיוון שעל כל ההחלטות להתקבל פה אחד, המועצות משותקות.

 

במועצת השרים אין חברים קבועים. מועצת השרים מתכנסת כל פעם בנושא שונה ובהתאם לכך חברים במועצה השרים הרלוונטיים (חקלאות, תקשורת, איכות סביבה, וכדומה) מכל 27 המדינות החברות. בראש המועצה עומד נשיא תורן - השר הרלוונטי מהמדינה המשמשת כנשיאה התורנית (הסבר בהמשך). לכלל זה יוצא מהכלל אחד והוא בהתכנסות מועצת שרי חוץ, אז תעמוד בראשה הנציגה הגבוהה לענייני חוץ וביטחון. גוף זה יוזם חקיקה משותפת בתחומים הרלוונטיים אליו ובתחומי אחריותו (ישנה חלוקת אחריות בינו לבין הפרלמנט האירופי). כמו כן שני הגופים יחד (מועצת השרים והפרלמנט) אמונים על אישור תקציב האיחוד. ההחלטות מתקבלות בהצבעות רוב כפול (הסבר מיד) או בהצבעות פה אחד (לפי הגדרת הנושא באמנת ליסבון). ישנה חשיבות לפומביות הדיון והפיכתו לציבורי, כדי לשפר את הקשר בין מועצת השרים לאזרחי אירופה, ואת השקיפות בין השר המייצג למיוצגים (אזרחי המדינה החברה).

 

כפי שציינו, מועצת השרים של אירופה מתכנסת אחת לפרק זמן מסוים, בכל פעם תחת נושא אחר, אך רוב נושאי השלטון והממשל ורוב משרדי הממשלה דורשים שיתוף פעולה מתמיד. לצורך כך הוקמו ועדות COREPER 1 ו- COREPER 2, ועדות הנפגשות פעם בשבוע ואליהן מגיעים השגרירים וסגני השגרירים של המדינות החברות לאיחוד האירופי. ועדות אלה מקבלות הנחיות לפעולה ממועצת השרים ופועלות בהתאם.

 

כלי נוסף לשימור הידע ויצירת רצף עבודה תקין של המועצה הוא המזכירות הכללית של המועצה. המזכירות הכללית מכינה את ישיבות המועצה, מנהלת את ארכיון המועצה, את הפרוטוקולים של המפגשים, מפיצה מסמכים, עומדת בקשר מול התקשורת ומסייעת לנשיאות התורנית. 

 

הרוב הכפול

הרוב הכפול היא שיטת הצבעה במועצת השרים האירופית. כל מדינה ומדינה מקבלת במועצה מספר קולות, בחלוקה המבוססת על גודלן של המדינות. שיטת  הרוב הכפול מחייבת רוב של 55% לפחות (בחוקים מסוימים 72%) בהצבעה על פי חלוקת הקולות בין המדינות, ובנוסף לכך החוק צריך לעבור במדינות המייצגות לפחות 65% מאזרחי האיחוד האירופי (כלומר, לא מספיק רוב קולות אלא הקולות המאשרים חייבים לייצג רוב מוחלט של אזרחים. המקרים היוצאים מן הכלל בהם מתבקש רוב מיוחס (72%) נוגעים לרוב במדיניות חוץ וביטחון.

חלוקת הקולות בין המדינות:

  • גרמניה, צרפת, בריטניה ואיטליה - 29 קולות כל אחת

  • פולין וספרד - 27 קולות כל אחת

  • רומניה - 14 קולות

  • הולנד - 13 קולות

  • יוון, צ'כיה, בלגיה, הונגריה ופורטוגל - 12 קולות כל אחת

  • שוודיה, אוסטריה ובולגריה - 10 קולות כל אחת

  • דנמרק, סלובקיה, פינלנד, אירלנד וליטא - 7 קולות כל אחת

  • לטביה, סלובניה, אסטוניה, קפריסין ולוקסמבורג - 4 קולות כל אחת

  • מלטה - 3 קולות

סה"כ 345 קולות

שיטה זו נועדה לאזן בין המדינות הגדולות והקטנות, כאשר בכל אחת משיטות ההצבעה (עפ"י קולות ועפ"י מספר אזרחים) יש יתרון לצד אחר.