מנפילת חומת ברלין (1989)

עד ועידת ברצלונה (1995)

14 באפריל 1987

טורקיה מגישה בקשת חברות לקהילה האירופית. המשא ומתן עם טורקיה טרם הסתיים.

 

9 בנובמבר 1989 - נפילת חומת ברלין

מזרח ומערב גרמניה מתחילות בתהליכי האחדה ומאוחר יותר מזרח גרמניה הופכת לחלק מהקהילה האירופית (כישות משותפת עם המערב כמובן). היה זה סמל מרכזי לנפילת הגוש הקומוניסטי שכבר היה בתהליכי התפוררות. הגוש קרס סופית בשנת 1991, ויצר תקווה ורצון להרחבת גבולות הקהילה האירופית והמשך איחודה של אירופה, אך מתוך הבנה כי הליך כזה הינו ארוך טווח.

 

דצמבר 1991

כאשר תהליך השלמת השוק הפנימי התקרב לסופו המוצלח, התכנסו ראשי מדינות הקהילה בעיר מסטריכט שבהולנד כדי להכין את השלב הבא של האינטגרציה האירופית. אמנת האיחוד האירופי (Treaty on European Union), נחתמה בתחילת 1992, ונכנסה לתוקף בנובמבר 1993 לאחר מספר דחיות באשרור המדינות החברות, חלקן בעקבות משאלי עם. אמנה זו הכניסה לפעולה את מבנה שלושת העמודים (ע"ע פוליטיקה), אשר הגדיר את מבנה האיחוד עד לכניסתה לתוקף של אמנת ליסבון בדצמבר 2009. תיקונים אחרים הכניסו שינויים בסמכויות המוסדות ובתהליך החקיקה, בין היתר בתגובה לביקורת על ה"גירעון הדמוקרטי" בקהילה. בין היתר הכניסה האמנה את "עקרון הסובסידיאריות" (Subsidiary), עיקרון מרחב הפעילות בסמכות, עקרון מנחה לפעולת מוסדות הקהילה, במטרה לבזר סמכויות במקום לרכזן.

 

ינואר 1995

שלוש מדינות נוספות, אוסטריה, פינלנד ושבדיה עזבו את ארגון אפט"א (בעקבות בריטניה המייסדת, דנמרק ופורטוגל) והעלו את מספר חברות הקהילה לחמש-עשרה. נורווגיה חתמה גם הפעם על אמנת הצטרפות, אלא שאזרחיה דחו את היוזמה במשאל-עם, והיא נשארה יחד עם שוויץ, איסלנד וליכטנשטיין במה שנותר מארגון אפט"א.

 

27-28 בדצמבר 1995 - ועידת ברצלונה

ב"תהליך ברצלונה" הוקמה השותפות האירו-ים תיכונית(Euro-Mediterranean Partnership) עם מדינות דרום הים התיכון והמזרח התיכון.