המאבק האירופי באלימות ובסחר בנשים

בכל הנוגע לאלימות נגד נשים, רואה האיחוד את הסוגיה כמאבק במישור הלאומי. בנוסף משיק האיחוד תכניות משלו למניעת אלימות נגד נשים ומקיים שיח רחב בנושא, אשר חוצה את גבולות האיחוד. האיחוד פרסם בשנת 2002 הודעה, במטרה להעלות את הנושא לסדר היום. אלימות נגד נשים אינה רק אלימות פיזית, אלא גם אלימות מילולית, התעללות פסיכולוגית, כלכלית וכדומה.


במוקד תכנית "הגברת השוויון בין גברים ונשים" (Programme Euromed Egalitee Hommes-Femmes - EGEP) עומד שוויון מגדרי ומניעת אלימות נגד נשים. בתכנית משתתפות תשע מדינות ים-תיכוניות (וביניהן ישראל) וגם מדינות האיחוד האירופי.

 

התכנית כוללת בתוכה גם תכנית משנה- "עצרו את האלימות". מדובר בשיתופי פעולה בין מסגרות השיטור של כל מדינה, EUROPOL, הקהילה המשפטית, רשויות הרפואה, אנשי דת, הרשויות השונות ומשרדי הממשלה הרלוונטיים. אחת המטרות היא להעלות את הנושא למודעות הציבור. מטרת התכנית היא להצליח ולקדם נשים, בהסתמך על הליכי חקיקה אירופית אשר תיושם גם בתשע המדינות הים תיכוניות. סוגייה מרכזית נוספת היא תפקידן של נשים בתהליך קבלת ההחלטות, הן בתחום הציבורי והן בתחום הפרטי.

 

סחר בנשים באיחוד האירופי:

 

בהקשר זה מוגדר סחר בנשים כהעברת נשים ממדינות שאינן חברות האיחוד (מדינות שלישיות) לתוך שטחי האיחוד האירופי, באופן חוקי או בלתי חוקי, למטרת ניצול מיני מכל סוג שהוא (הן למטרות נישואין והן לעיסוק בזנות).

 

"החוק השבדי", המוציא את הזנות אל מחוץ לחוק, אומץ על ידי האיחוד האירופי כחלק מהמאבק נגד סחר בנשים. האיחוד והמדינות החברות מקצות משאבים רבים כדי למגר את התופעה ולעזור לאותן נשים אשר נסחרות בתוך אירופה ומגיעות לרוב ממדינות מזרח אירופה, אסיה ואפריקה, הסיוע שיצוין בהמשך מעוגן בחוקים ואמנות.

בתחילת 2014 פרלמנט האיחוד האירופי החליט לאמץ את המודל הנורדי של איסור צריכת זנות (הפללת לקוחות), יחד עם  שיקום והסברה לחיזוק נשים וגברים הנמצאים במעגלי זנות. ההמלצות התקבלו לאחר מחקר מקיף שבוצע על-ידי האיחוד האירופי, ודיון שהתקיים בקרב האיחוד בעקבותיו. במהלך הדיון הועלו סוגיות והיבטים שונים של תעשיית הזנות באירופה, הוכח כי מיסוד הזנות הוביל לעלייה עצומה בכמויות הסחר, זנות הקטינים והקטינות ושוק הזנות השחור. במקביל לכך, הוכח כי מודל הפללת הלקוחות המיושם בשבדיה הוכיח את עצמו כאפקטיבי. המחקר הלין על היעדר נתונים מהיימנים זמינים ותלה זאת בכך שמדובר ב"תעשיית שוליים".

 

מדינות האיחוד מאפשרות מתן אישור שהייה של 6 חודשים לפחות לקורבנות סחר בנשים כתמריץ לדווח על סוחרים וסרסורים. כמו כן מובטח לנשים אלה טיפול רפואי ופסיכולוגי וסיוע משפטי חינם, הגנה מפני התעללות מצד הסוחרים ותנאי מגורים סבירים לאותן נשים. כדי להתגבר על פערי השפה הוקצו מתורגמנים. אם התכנית תצליח, אישה שתחליט להישאר במדינות האיחוד מובטחת לה אפשרות להשתלב בשוק העבודה, הכשרה מקצועית או השכלה במידה והיא לא חזרה לקשרים עם ארגון הפשע, על- פי החקיקה הלאומית באותה מדינה.

 

אם הקורבן יצרה קשר עם החשודים בסחר מרצונה, באופן אקטיבי ועצמאי, אם הרשויות מאמינות שהאישה אינה דוברת אמת, כאשר קיימות סיבות הקשורות בביטחון הציבור או בביטחון לאומי (חשד לפלילים או לקשר לטרור), ובצד המשפטי: כאשר הקורבן מפסיקה את שיתוף הפעולה עם התביעה והחוקרים או לחילופין כאשר הרשויות מחליטות שלא להמשיך את ניהול המשפט כנגד הסוחרים, ייתכן שהאישה תגורש.

 


התמודדות האיחוד האירופי עם התופעה:


בשנת 1993 הנציבות האירופית מאמצת מדיניות כנגד סחר בני אדם.
1996 ועידה ראשונה בנושא סחר בנשים, וינה.
 

פרויקטים ופרקטיקות בנושא:


1996 STOP
DAPHNE 1997-1999
AGIS 2003-2006
DAPHNE 2  2004-2008
DAPHNE 3  2007-2013

החל משנת 2007 מתקיים כל 18/10 יום נגד סחר באנשים EU  Anti- Trafficking day

2014 אימוץ המודל הנורדי להפללת צרכני זנות ותכניות הסברה בנושא

אתר אינטרנט להעברת מידי בנושא

האיחוד אינו לבד במאבק וגופים בינלאומיים רבים משתפים עימו פעולה, ביניהם: UN, G8,Council of Europe, International Organization for Migrants (IOM), The Organization for Security and Cooperation in Europe (OSCE), Interpol, Europol, MTV EXIT, לצד גופים רבים, כמו גם המדינות החברות.