השנים שלפני אמנת רומא

"מבלי לאבד את איכויותיהן השונות או את ייחודיותן המפוארת, אומות אירופה ייטמעו בהדרגה לאחדות מורמת וייצרו את אחוות אירופה... נבחין בשתי קבוצות כבירות, ארצות הברית של אמריקה וארצות הברית של אירופה והן יושיטו את ידיהן זו לזו אל מעבר לאוקיינוס"

- ויקטור הוגו, 1840

1923 - יצירת פאן-אירופה

הרוזן ריכרד ניקולאוס פון קאודנהובה-קלרגי מפרסם את ספרו "פאן אירופה", ושלוש שנים לאחר מכן מתקיים הקונגרס הפאן-אירופי הראשון בוינה.

 

 1926 - אירסטיד בריאן ומונחים כלל-אירופיים

אריסטיד בריאן מקבל את פרס נובל לשלום בעיקר בזכות חזונו בדבר עתיד יבשת אירופה: "אירופה זקוקה לממשל קבוע המבוסס על סולידריות ואמנות בינלאומיות לצורך ארגונה ההגיוני". בריאנד השתמש במונחים כמו "שוק משותף" ו"איחוד אירופי" ואף ציין צרכים מדיניים ספציפיים כדוגמת פיתוח רשת תחבורה טרנס-אירופית. בריאנד אף צפה את המדיניות האזורית-חברתית של האיחוד האירופי

 

1945-1946 - עידן חדש עם תום מלחמת העולם השנייה

המלחמה הביאה אירופים רבים לכדי הכרה שאינטגרציה פוליטית וכלכלית בין מדינות היבשת יכולה לתרום באופן משמעותי לשמירת השלום ולפיתוח כלכלי מואץ של היבשת מוכת המלחמות. בספטמבר 1946 נשא וינסטון צ'רציל נאום באוניברסיטת ציריך בו קרא להקמת "ארצות הברית של אירופה", פדרציה אירופית שלדבריו תהפוך את האזור ל"נווה מדבר של ניטרליות ושלום".

 

1948 - הקמת הארגון האירופי לשיתוף פעולה כלכלי (שלאחר מספר שנים הפך לארגון ה OECD)

 

1949 - חתימה על האמנה להקמת מועצת אירופה (Council of Europe): אלו הניצנים הראשונים לשיתוף פעולה יבשתי-אירופי.

 

9 במאי 1950 - "הצהרת שומאן"

לאחר תיאום עם גרמניה ועל-פי רעיון שפותח על-ידי ז'אן מונֶה, הצהיר רוברט שומאן, שר החוץ של צרפת, על הקמת קהילה אירופית בתחום ייצור ושיווק פחם ופלדה – שתי התעשיות החיוניות לניהולה של מלחמה. הרעיון היה להקים רשות על-לאומית שתפקח על הייצור המשותף של פחם ופלדה במדינות הקהילה. על הרשות להבטיח כי שני מוצרים אלה ינועו בחופשיות גמורה, ללא כל מחסומי סחר, בין המדינות החברות. לצרפת וגרמניה הצטרפו מיד איטליה ומדינות בנלוקס (Benelux - בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). מן ההתחלה היה ברור לשומאן כי פחם ופלדה ישמשו כניסוי להחלה עתידית של הסדר דומה גם בשאר ענפי הייצור.

 

1951 - "אמנת פריז"

שש המדינות (צרפת, גרמניה, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג) חתמו על אמנה אשר כוננה את קהילת הפחם והפלדה האירופית (European Coal and Steel Community). מלבד הרשות העליונה, הונחו היסודות לכל מוסדות הקהילה האירופית הנהוגים היום: מועצת השרים, הפרלמנט האירופי (אשר כונה אז "אסיפה", "Assembly") ובית הדין לצדק. הניסיון של קהילת הפחם והפלדה עלה יפה, ומדינות הקהילה החליטו להרחיב אותה גם לשאר ענפי המשק, ואולם ניסיונות מרחיקי לכת יותר להקים קהילה פוליטית אירופית וקהילת הגנה אירופית התבררו כיומרניים מדי ונחלו כשלון. בריטניה, שהוזמנה להצטרף, השתתפה אמנם בשיחות המוקדמות להקמת הקהילה הכלכלית החדשה, אך החליטה שלא להצטרף והקימה תחת זאת את ארגון אפט"א (European Free Trade Association) יחד עם מדינות מערב-אירופיות נוספות, אשר ראו בהצטרפות לקהילה ויתור גדול מדי על ריבונותן וסמכויותיהן לנהל מדיניות כלכלית עצמאית.