הקדמה

הודות לאיחוד האירופי, אזרחי המדינות החברות יכולים לנוע, לטייל, ללמוד ולעבוד בכל אחת ממדינות האיחוד.
בחיי היומיום מאמץ ומייסד האיחוד האירופי פרויקטים ותוכניות אשר מטרתן לחבר ולקרב בין אזרחי מדינות האיחוד בתחומי התרבות והחינוך. התקווה היא כי תחושת השייכות של אזרחי אירופה לפרויקט האיחוד האירופי תלך ותרקום עור וגידים ככל שהפרויקט ילך ויצבור תאוצה והישגים בשטח. כבר היום ישנם מספר סממנים היוצרים זהות אירופית משותפת. הבולט בהם הוא מטבע האירו, אך ישנם גם המנון, דגל, סיסמא ובירה אירופית (האם כניסתם ללב ההמון היא עניין של זמן?).
 

הזהות האירופית נמצאת כל העת בתהליך של הגדרה מחודשת. האוכלוסייה משתנה, הגבולות משתנים, הפוליטיקה של הזהויות משתנה. זוהי יבשת הנמצאת בתנועה מתמדת- שינויי אוכלוסיה, שינויים דמוגרפיים שונים, ובתוך כך- מערכת שאנחנו מתקשים בהגדרתה. עשרים ושמונה מדינות, מעל לחמש מאות מיליון תושבים, עשרים וארבע שפות רשמיות (נכון לשנת 2017), ממערבה של אירופה עד כמעט לקצה המזרחי שלה, מדרומה עד לצפונה (והיה ואיסלנד תצטרף לאיחוד האירופי אז אפילו מעבר לכך...).

 

אז מיהו האזרח האירופי? מהי זהות אירופית? כאשר אנו מדמיינים בעיני רוחנו את אירופה עולים במוחנו רחובות ושדרות רחבות ידיים, נהרות וטבע ירוק, השאנז אליזה והביג בן, ברצלונה וברלין. קפיצה קטנה לחו"ל לאירועי תרבות וספורט, אוכל טוב, מעצבי אופנה, מוזיקה קלאסית ומוזיאונים, הלא כן?

 

קשת של אנשים

האם למשפחת יורגנסן הדנית מאפיינים זהים למשפחת נוקופולידיס הקפריסאית? האם ז'ואאו הפורטוגלי דומה לסימאס הליטאי? איך יוצרים זהות אירופית? כיצד שואף האיחוד האירופי ליצור זהות משותפת לחצי מיליארד תושביו, שמשתמשים באותו מטבע, חיים תחת אותם חוקים, מצביעים לאותו פרלמנט אירופי, חולקים רשויות משותפות ורשימת המוסדות והתחומים המשותפים עוד ארוכה. כיצד מחברים את האדם הפשוט, את האזרח, לרעיון האינטגרציה האירופית?

 

נקודות ציון היסטוריות בזהות

"אנחנו לא מחברים מדינות, אנחנו מאחדים אנשים!"- משפט שטבע ז'אן מונה (Jean Monnet) בשנת 1952 ואולי מסמל מעל לכל את רצון האבות המייסדים לחבר ולאחד את מי שעתידים להיות אזרחי האיחוד. עוד מראשית שנות החמישים של המאה העשרים, מחזונם של רוברט שומאן וז'אן מונה (ע"ע היסטוריה), דרך אמנת הפחם והפלדה ואמנת רומא, מטרת האיחוד הייתה ליצור תחושת "שותפות גורל" על מנת לשים קץ למלחמות הרבות שפילגו וחרכו את אדמת אירופה מאות בשנים. פתיחת הגבולות והרחבתם, שהחלה בשנת 1973 עם הצטרפות בריטניה, אירלנד ודנמרק, יצרה גם קושי. ככל שיש יותר מדינות, גיבוש זהות משותפת הופך קשה יותר.

 

הרחבת האיחוד בשנות השמונים של המאה העשרים הקשו עוד יותר על יצירת זהות כלל-אירופית, אך החזון המאחד ללא ספק נשמר. הסכם שנגן ויצירת מרחב שנגן משנת 1985 (הרחבה בהמשך) היוו נקודה חשובה ביצירת הזהות האירופית המשותפת. ההסכם פתח את גבולות המדינות החברות ואפשר לאזרחי האיחוד לנוע בחופשיות ממדינה למדינה, כאילו הייתה זו מדינה אחת.

 

בשנת 1990 קיבל ההסכם משנה תוקף. נפילת גוש המדינות הקומוניסטיות בסוף שנות תשעים של המאה העשרים יצרה דילמה בקהילה האירופית. מצד אחד זוהי הזדמנות חשובה לצרף את אותן מדינות, לשים קץ לאירופה המפולגת ולבנות אירופה חדשה. מנגד, עלול להיווצר קושי עצום ליצור זהות אחידה בין מדינות מערב ומזרח אירופה.

 

אמנת מסטריכט, שנחתמה בשנת 1992, סימנה שלב חדש בתהליך האינטגרציה של המדינות החברות, ועם החתימה עליה קם למעשה האיחוד האירופי. האמנה מניחה את היסודות לשוק פתוח, לביטול הגבולות ולשיתוף פעולה מוגבר בקביעת מדיניות חוץ וביטחון. שנות התשעים של המאה העשרים וראשית שנות האלפיים היו שנים של הרחבה ושל אתגרים עצומים בבניית הזהות האירופית.

 

מגילת זכויות היסוד שנכנסה לתוקפה במסגרת אמנת אמסטרדם בשנת 1999 שמה במרכזה את האזרח והשמירה על זכויותיו. המטרה הייתה לעגן זכויות בסיס אשר ימנעו ממדינות וממשלות לפגוע בזכויות אזרחיהן, ולהעניק שוויון אזרחי לכלל אזרחי האיחוד. האמנה אסרה אפליה על רקע לאומי, גזעי, דתי, מגדרי, מיני וכיוצא בזאת. האמנה פתחה את השער אל מוסדות האיחוד, מסמכיו, מגילותיו וכדומה בפני האזרח.

 

המשך ישיר לכך הייתה אמנת ניס משנת 2000, אשר מטרתה הייתה יצירת נאמנות והתחייבות של האיחוד כלפיי אזרחיו. האמנה נבנתה בשישה נושאים: חירות, כבוד, שוויון, סולידריות, זכויות אזרח וצדק. תחתיהם היו 54 פרקים אשר עסקו בזכויות בתחום האזרחי, הפוליטי, הכלכלי והחברתי. חלק מהזכויות שעוגנו היו הזכות להפגין, החובה לעדכן ולהתייעץ בעובדים, הזכות לביטוח בריאות, הבטחת הכנסה ועזרה בעת הצורך על ידי מוסדות האיחוד. אין ספק שאמנות אמסטרדם וניסו היוו סמל גם בגיבוש הזהות של האיחוד ברמת תפיסת עולמו וגם ביצירת קשר ואמון בין האיחוד לאזרח.

 

הנהגת מטבע האירו בשנת 2002 ב-12 ממדינות האיחוד חיזקה רבות את הזהות האירופית. הצטרפות מדינות נוספות לשימוש במטבע חיזקה את הזהות האירופית לא רק בפן הכלכלי אלא גם ברמת התפיסה של האזרח, הרואה את עצמו חלק מגוף רחב. בסוף שנת 2007 נחתמה אמנת ליסבון, שנכנסה לתוקפה בדצמבר 2009. האמנה היא למעשה חלופה לחוקה שאזרחי האיחוד דחו. אמנת ליסבון יוצרת סמלים ובונה את כוחם של גופים על-לאומיים רבים המסייעים בבניית הזהות האירופית המשותפת של ימינו (להרחבה על אמנת ליסבון ע"ע פוליטיקה).

 

איחוד האירופי עבר דרך ארוכה מאז היותו איגוד של מדינות המקיימות שיתוף פעולה כלכלי מוגבל ועד לעיצובו הנוכחי. עם השנים הלך וגדל מספר המדינות שהצטרפו להסכמים המשותפים של הקהילה האירופית, שהפכה מאוחר יותר לאיחוד האירופי. כאמור, כיום חברות באיחוד 28 מדינות. הרחבה זו דרשה שיתוף פעולה הולך וגדל בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה וגיבוש של מדיניות משותפת במגוון רחב של תחומים. מאז שנת 1992 קיים שוק אירופי משותף, המאפשר מעבר חופשי של סחורות ושל אנשים ומבטל למעשה את הגבולות הלאומיים, שהפכו סמליים.

בשנת 2012 זכה פרויקט האיחוד האירופי בפרס נובל לשלום בשל תרומתו בקידום תהליכים של שלום, פיוס, דמוקרטיה וזכויות האדם באירופה.

זהות בהתהוות

למרות כל השאלות והחסרונות, יבשת אירופה הצליחה ליצור מערכת פוליטית שמושתתת על אינטרסים וערכים משותפים ובמידה רבה על זהויות משותפות. בהדרגה נרקמת זהות אירופית. באירופה קיימות כארבעים מדינות, שעשרים ושמונה מתוכן חברות באיחוד האירופי וחלק לא קטן מהשאר נמצאות בתהליכי הצטרפות לאיחוד. היבשת כולה מתמקדת סביב פרויקט האינטגרציה האירופית. בלתי אפשרי לגשר על פערי השפה וההיסטוריה של כל מדינה, אבל האיחוד האירופי משתדל שלא להביט לאחור, אלא ללכת קדימה.

 

האמנות השונות שנחתמו במהלך השנים, החקיקה, המשפט, הכלכלה, החינוך והתרבות מנסים לבנות משהו חדש. האיחוד האירופי מקדם שיתוף פעולה בין אזרחי המדינות החברות בו בתחומים רבים של חינוך וחברה במטרה לגשר על הבדלי התרבות והשפה. לעיתים נראה כי האזרחים אדישים וחלק ניכר (ובהם גם ראשי מדינות) אף מתנגדים, אך קשה להתעלם מכך שהדור הצעיר של אירופה, בני הארבעים ומטה, אינו רק גלובלי יותר, אלא הינו דור "אירופי" יותר. זהו דור שלא ידע מלחמה בתוך גבולות האיחוד, דור שיכול לחצות את אירופה ברכב באין מפריע, ללמוד בכל אוניברסיטה אירופית בה הוא חפץ, וחי תחת חוקים כמעט זהים (ע"ע משפט אירופי). חייהם נעים באותו מסלול, כאשר הקטר המוביל נמצא בבריסל (בין אם נוהגים בו ראשי המדינות, או מנהיגי מוסדות האיחוד האירופי).

 

אירופה עוד תמשיך להשתנות, מנהיגים יתחלפו, וגבולות צפויים להשתנות, אבל הרבה מן המשותף הולך ונרקם. האינטרסים הכלל-אירופים מקבלים תוקף משמעותי יותר מאשר ההבדלים שבין המדינות. אירופה הגיעה למצב שהיא מקיימת דיון על המעמד החדש שלה, בוחנת את עצמה, והשינויים האחרונים באו לידי ביטוי באמנת ליסבון, שהביאה את אירופה למקום מרכזי יותר בזירה הבינלאומית מחד וליצירת בסיס משותף איתן יותר של זהות מאידך. מדיניות ההרחבה היא מדיניות החוץ הטובה ביותר של האיחוד האירופי, אך יחד עם זאת היא גם מדיניות פנים משום שהיא משנה את האיחוד מבפנים ומעצבת את זהותו בכל פעם מחדש. כל הרחבה גוררת שינויים משמעותיים וגורמת לתהליכים משמעותיים בתהליך האינטגרציה עצמו. אנחנו מתקשים בהגדרתו של האיחוד כיוון שהוא משתנה תדיר. בשנים האחרונות נראה תהליך של ייצוב המערכת (גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינת ההגדרות), אבל כעיקרון זוהי מערכת עם גבולות פתוחים המשתנים כל העת, וזוהי כמובן גם הייחודיות של האיחוד האירופי.