ז'אן מונה (1888-1979)

ז'אן מונה (Jean Monnet) היה פוליטיקאי ואיש עסקים צרפתי, מחלוצי מימוש הרעיון האירופי. על אף שמעולם לא נבחר לתפקיד פוליטי רשמי במדינתו, מעטים הם האנשים שהשפיעו על הפוליטיקה של אירופה והעולם כפי שהשפיע מונה.

 

מונה החל את דרכו בעולם העסקים, במפעל הקוניאק של אביו, שם הושפע רבות מרעיונותיו של אביו ושל אנטואן סן-אקסופרי (Antonie Saint-Exupery), רעיונות אלה התבססו על הרעיון שכלכלה ומסחר משותף הם אלו שיאחדו את בני האדם. לאחר שנים רבות בעסקים ולאחר שתי מלחמות עולם, ראה מונה בתום מלחמת העולם השנייה הזדמנות פז ליצור אירופה אחרת. למרות המלחמה הקרה שהלכה ופיצלה את אירופה לשני מחנות, ולמרות כישלונות קודמים של פוליטיקאים אחרים ליצור קונגרס מערב אירופי בתצורות כאלה ואחרות (דוגמת קונגרס האג ב-1948), האמין מונה באפשרות ליצור משהו חדש.

 

למונה לא היה כל ספק שאין עוד מקום לועידות בין ממשלתיות, מפגשים פרלמנטאריים וכדומה. איחודה של אירופה ייעשה אך ורק דרך הסכמי שיתוף פעולה ממשיים בתחומי הכלכלה והמסחר והעברת תחומי תעשייה שונים לבעלות משותפת. באותם שנים החליט רוברט שומאן, שר החוץ הצרפתי (ע"ע), להטיל על מונה משימה חשובה בשיקום מערב אירופה. היה עליו לעזור לבנות, לעצב ולשקם את הקשרים מול גרמניה המערבית ולפעול גם לשיקום כלכלתה של כל אירופה המתחדשת והמתאוששת.

 

במאי 1950 כינס מונה בביתו צוות חשיבה. לאחר שנכתב, נוסח ותוקן שמונה פעמים, הוגש לרוברט שומאן המסמך הסופי, הידוע כיום כ"הצהרת שומאן", והוקרא על ידי שומאן ב-9 במאי 1950. במסמך זה הניחו מונה ושותפיו לניסוח את הבסיס ל"קהילת הפחם והפלדה", אשר ברבות השנים תהפוך לאיחוד האירופי. מונה הסביר כי "זהו הצעד הראשון בדרך לפדרציה אירופית". ז'אן מונה ריכז את המשא ומתן בין המדינות, תחילה בין צרפת וגרמניה, ובהמשך כידוע, גם איטליה ומדינות בנלוקס. המשא ומתן נשא פרי, וההסכם נחתם ב-18 לאפריל 1951, כאשר רוחו של מונה ותפיסת עולמו באו לידי ביטוי במסמך הסופי. כאות להערכה הרבה אליו ולתפקידו המרכזי בדרך לחתימה על הסכם ייסוד הקהילה, קיבל מונה את תפקיד הנשיא הראשון של הרשות העליונה, בו כיהן בין השנים 1952- 1955.

 

במאי 1952 נעשה צעד נוסף, ועל הבסיס שהניח מונה נחתם על ידי שש המדינות הסכם היוצר את "קהילת ההגנה האירופית". בסופו של דבר נדחה הסכם זה על ידי חלק מן הפרלמנטים. בכל אותן שנים הוביל מונה את בניית התשתית לעבודה המשותפת בקהילה, דבר לא פשוט כשלעצמו בהתחשב בכך שפחות מעשור קודם לכן מדינות אלה לחמו אחת בשנייה. מונה החליט לא לבקש להאריך את כהונתו כנשיא הראשות העליונה של "קהילת הפחם והפלדה". למרות הצלחת פרויקט זה, הוא לקח ללבו את כשלון פרויקט "קהילת ההגנה".

 

במאי 1955 הכריז על תכנית הפעולה ליצירת ארצות הברית של אירופה, שאיפתו של מונה הייתה לקדם את התהליך שהחל ב"קהילת הפחם והפלדה" עד לתחנתו הסופית - "ארצות הברית של אירופה". מונה סחף אחריו למעלה מ-130 פוליטיקאים מכל רחבי הקשת הפוליטית (במדינות החברות). כוח זה שמונה הלך וצבר הוביל ליצירת "קהילת האטום", הפרלמנט האירופי, הקמת מועצת ראשי המדינות, ואף ליצירת המטבע המשותף.

 

אם ניתן לסכם את תפיסתו במשפט אחד, יהיה זה המשפט אשר טבע בעצמו: "אנחנו מאחדים אנשים ולא מדינות". בתפיסה זו אולי הוא הצליח לנטוע את התקווה בלבבותיהם של תושבי אירופה, מרמי הדרג ועד לפשוטי העם. בשנת 1975, ביום השנה ה-25 להצהרת שומאן, פרש מונה מן החיים הפוליטיים והוא בן 87. בשנת 1976, במפגש ראשי המדינות החברות, הוענק למונה תואר הכבוד "בן-החורין של אירופה", על שהקדיש את חייו לבנייתה של אירופה חדשה. אפרו הועבר לקבורה בפנתיאון הצרפתי וביתו בצרפת הפך למוזיאון הנושא את השם "הבית בו אירופה נולדה". כיום שמו ודמותו נישאים ברחבי אירופה, מבולים ועד לתוכניות לימוד של אירופה המאוחדת.