בית המשפט הכללי

מבנה

בית-המשפט הכללי (לשעבר בית-הדין בערכאה הראשונה של בית-המשפט האירופי- CFI) הוקם בשנת 1988 והחל בעבודתו בשנת 1989, עם סמכויות מוגדרות ומוגבלות יותר מאלה של בית-המשפט האירופי. יודגש כי בית המשפט הכללי הינו חלק בלתי נפרד מבית-המשפט האירופי, אף שהוא פועל באופן עצמאי. מכאן שניתן לומר כי בפועל בית-המשפט נחלק לשתי ערכאות: ערכאה ראשונה וערכאה עליונה (בית-המשפט האירופי). על החלטותיו של בית-המשפט הכללי ניתן לערער לפני בית-המשפט האירופי, אולם בשאלות משפטיות בלבד. בית-המשפט הכללי, עוד בשמו הקודם "בית הדין בערכאה ראשונה", הוקם במטרה להקל את עומס העבודה של בית-המשפט האירופי ולזרז את מתן החלטותיו. על-כן הוטל עליו לעסוק באותן תביעות שהרקע העובדתי שלהן מורכב במיוחד (הערה- בשנת 2004 הוקם גם "בית הדין של עובדי שירות האיחוד האירופי, ובהמשך, בתי- משפט מקצועיים, שגם מטרתם הייתה להקל על עומס בית-המשפט האירופי בסוגיות שונות).

 

כמו הערכאה העליונה, גם מקום מושבו של בית-המשפט הכללי הוא בלוקסמבורג. גם בבית-המשפט הכללי מכהנים בשלב זה עשרים ושבעה שופטים- אחד מכל מדינה החברה באיחוד. הדיונים בבית-המשפט הכללי מתקיימים לפי דן יחיד או לפני הרכבים של עד שישה שופטים. הדיונים יכולים להתקיים גם בהרכב מורחב של שלושה-עשר שופטים או בהרכב מלא, וזאת במקרים מסובכים מבחינה משפטית או במקרים שחשאיות הנושא הנידון מצדיקה זאת. בית-המשפט יכול להחליט על שינוי ההרכב- אם מיוזמתו ואם בתגובה על דרישת הצדדים- בכל שלב משלבי הדיון ובלב עניין.

 

ככלל, בבית המשפט הכללי אין פרקליטים כלליים, אך שופט מטעמם יכול להיקרא למלא תפקיד של פרקליט כללי בבית-המשפט האירופי. אף-על-פי-כן, הרכב בית המשפט הכללי יכול להסתייע בפרקליט כללי כאשר בית-המשפט הכללי מקיים דיון בהרכב מלא או כאשר עולה שאלה משפטית סבוכה. שופטי בית המשפט הכללי מתמנים לתקופה של שש שנים על-פי אמות-מידה זהות לאלה שמנחות את מינויים של שופטי בית המשפט האירופי. אופן בחירת נשיא בית המשפט-הכללי ורשם בית-המשפט הכללי זהה לאופן בחירתם בבית-המשפט האירופי. נשיא בית המשפט הכללי הוא שקובע את אופן חלוקת התיקים ואת ארגון ההרכבים.

 

סמכות

בית-המשפט הכללי הוא למעשה הערכאה השיפוטית-האדמיניסטרטיבית של האיחוד האירופי. בית-המשפט הוקם, בהתאם להחלטתה של מועצת השרים, "כדי לשפר את ההגנה המשפטית על אינטרסים של יחידים במקרים שכרוכה בהם בחינה של עובדות סבוכות", וכדי "לאפשר לבית-המשפט האירופי לרכז את מאמציו במשימתו הבסיסית- להבטיח פרשנות אחידה של משפט הקהילה (האיחוד)".

היקף סמכויותיו השיפוטיות של בית-המשפט הכללי הלך וגדל במהלך השנים, כאשר אמנת ליסבון, עיגנה אותן. כיום הוא מוסמך לדון בכל התביעות המובאות על-ידי "צדדים שאינם נהנים מזכויות-יתר". אלה הם, כמובן, המדינות החברות או מוסדות האיחוד.

 

חלק ניכר מעבודתו של בית-המשפט הכללי מוקדש לתביעות בנושאי הגבלים עסקיים (דיני תחרות, מניעת היצף, וייבוא נתמך), לתביעות בנוגע לסימני-מסחר קהילתיים ולתקיפות ישירות של אזרחי האיחוד נגד מוסדותיו. בית-המשפט הכללי דן בכל מקרה של הפרת זכות חקיקה או הימנעות של אחד ממוסדות האיחוד לפעול בהתאם לחוק. כמו-כן, בית המשפט הכללי מוסמך לדון בעתירות לבטלות של חקיקת-משנה קהילתית.

 

לפני הקמתו של בית-הדין של עובדי שירות האיחוד האירופי, שימש בית המשפט הכללי (כאשר עוד נקרא "הערכאה הראשונה") גם כבית-הדין לעבודה, ודן גם בסכסוכים בין פקידים של מוסדות האיחוד האירופי לבין המוסדות עצמם. כיום היא משמשת למוסמכת לדון בערעורים על פסיקותיו של בית-הדין של עובדי שירות האיחוד האירופי במספר מוגבל של סוגיות משפטיות.

 

***כל המובא במאמר זה לקוח ממאמרם של ד"ר ליאור זמר וד"ר שרון פרדו: "הרהורים על אקטיביזם שיפוטי: מקרה בית המשפט האירופי", מתוך "משפט ועסקים", גיליון ז', משנת 2007. המאמר נכתב טרם כניסתה של אמנת ליסבון לתוקפה בדצמבר 2009, לכן מדובר בו על "אמנת הקהילה", למרות זאת, אמנת ליסבון אימצה את תוכנן של האמנות הקודמות- ולכן כלל המבנה, התפקידים והסמכויות המובאים כאן, עדיין תקפים.