בסיסו וכור מחצבתו של משפט האיחוד האירופי

תחולת משפט הקהילה האירופית במדינות החברות

מדינות האיחוד הכירו בעיקרון עליונות משפט האיחוד על-פני המשפט הלאומי (הפנימי) שלהן. כמו כן, בית-המשפט האירופי לצדק פיתח שתי דוקטרינות משפטיות באשר למעמד משפט האיחוד האירופי במדינות החברות באיחוד.

 

דוקטרינת התחולה הישירה

לפי דוקטרינה זו, משפט האיחוד האירופי הוא חלק אינטגראלי מהמשפט הלאומי (הפנימי) במדינות החברות באיחוד. בעצם אשרור אמנת האיחוד נוצרה בכל אחת מהמדינות נורמת בסיס חדשה, על-פיה הן העבירו חלק מסמכויותיהן הריבוניות לאיחוד האירופי.

 

דוקטרינת ההשפעה הישירה

לפי דוקטרינה זו, משפט האיחוד מעניק ליחידים ולחברות זכויות ומטיל חובות הניתנות לאכיפה על-ידי בתי-המשפט הלאומיים של המדינות החברות, בלא צורך בפעולה כלשהי מצד מוסדות האיחוד. דוקטרינה זו אינה מוזכרת באמנת האיחוד כלל, והיא התפתחה בעיקרה בפסיקת בית-המשפט האירופי.

התקדים המשפטי שעיצב את דוקטרינה זו היה פסק דין ון חנט אן לוס (Van Gend en Loos) משנת 1963. בפסק דין זה קבע בית המשפט שהקהילה נוצרה לא רק עבור המדינות החברות, אלא גם למען אזרחיהן.

מתוך פסק דין:[1963] Case 26/62 Van Gend en Loos

"הקהילה מהווה משטר משפטי חדש של המשפט הבינלאומי אשר למענו הגבילו המדינות את זכויותיהן הריבוניות, אם כי בתחומים מוגבלים, ואשר נושאי הזכויות בו הם לא רק המדינות החברות, אלא גם אזרחיהן. באופן בלתי תלוי בחקיקת המדינות, משפט הקהילה מטיל על כן לא רק חובות על פרטים, אלא גם מיועד להעניק להם זכויות אשר הופכות לחלק ממורשתן המשפטית. זכויות אלה עולות לא רק כאשר הן הוענקו מפורשות על-ידי האמנה, כי אם גם באמצעות החובות אשר האמנה מטילה באופן ברור על פרטים כמו גם על מדינות חברות ומוסדות הקהילה".

(הרחבה על פסק הדין ניתן למצוא בקישור הבא: http://www.suite101.com/content/what-was-van-gend-en-loos-about-a189782)

 

דוקטרינת עליונות משפט האיחוד האירופי

במקרים של ניגוד והתנגשות בין נורמות לאומיות לבין נורמות משפט האיחוד האירופי, מעמדו של משפט האיחוד עליון.

בפסק דין קוסטה נגד אנל (Costa vs. ENEL) , משנת 1964, שם קבע בית המשפט האירופי לראשונה כי משפט הקהילה (כיום האיחוד האירופי) עליון למשפט הלאומי.

מתוך פסק דין: [Case 6/64 Costa v. ENEL [1964

"על-ידי הקמת קהילה בעלת קיום בלתי מוגבל בזמן, בעלת מוסדות משלה, עם אישיות משפטית משלה, ועם כשרות משפטית עצמאית וכשרות לייצוג במישור הבינלאומי, ובמיוחד סמכויות ממשיות הנובעות מהגבלת ריבונות או מהעברת סמכויות מן המדינות אל הקהילה, המדינות החברות הגבילו את זכויותיהן הריבוניות, אם כי בשטחים מוגבלים, ויצרו כך מערכת של משפט המחייבת את אזרחיהן ואת עצמן... היוצא מכל האמור לעיל, שהדין הנובע מן האמנה, מקור משפטי בלתי תלוי, אינו יכול, בשל, אופיו המיוחד והמקורי, להיות מוכרע או נסתר על-ידי הוראות דין מקומיות, תהא צורתן אשר תהא, מבלי לאבד אופיו כמשפט הקהילה ומבלי שהבסיס המשפטי של הקהילה עצמה יהיה מוטל בספק..."

 

העברת הסמכויות מן המדינות החברות אל הקהילה נושאת עמה, לדעת בית המשפט "הגבלה קבועה של זכויותיהן הריבוניות, שכנגדה אקט חד-צדדי מאוחר הסותר את מושג הקהילה אינו יכול לגבור".

בפסק דין זימנטל (Simmenthal) משנת 1978 קבע בית הדין שמשפט האיחוד גובר על כל חקיקה לאומית וכל חקיקה נוגדת בטלה-  כאן נכללים חקיקה ראשית, חקיקה משנית, פסקי דין, נורמות וכדומה. בפסיקה זו חוזק עקרון עליונות משפט האיחוד האירופי.

 

מרחב הפעילות בסמכות- עיקרון הסובסידיריות (1992)

הבסיס לעיקרון מרחב הפעילות בסמכות הם אותם תחומים חברתיים דוגמת זכויות אדם, הגנה על זכויות צרכן, זכויות עובדים וכדומה. נקבע כי יש להתייחס לעיקרון מרחב הפעילות בסמכות כדינאמי, כזה המשתנה בהתאם לתנאים- כל מקרה לגופו, כל מערכת משפטית ועקרונותיה. נוצר דו שיח מתמיד בין מערכת המשפט הפנימית לזו של האיחוד, כאשר בית המשפט האירופי הוא זה הקובע את הטון. מוסדות האיחוד יפעלו רק כאשר נכון יותר יהיה לפעול ברמה העל לאאומית ולא ברמה הלאומית. מכאן, שהאיחוד האירופי יפעל רק כאשר לפעולה יש השלכה על לאומית, שהמדינה החברה לא יכולה לקחת על עצמה, הפעולה או חוסר הפעולה של המדינה החברה עומדים בסתירה עם ערכי האיחוד האירופי ואמנותיו, כאשר פעולה מצד האיחוד האירופי היא בעלת יתרונות ברורים.