בית הדין האירופי לצדק - מבנה והליך משפטי

מבנה בית-המשפט וההליך המשפטי

בית הדין האירופי לצדק ("ECJ – “The European Court of Justice), שמקום מושבו בלוקסמבורג, הוא הסמכות העליונה לפירושן של אמנות האיחוד האירופי ושל חקיקת המשנה בקהילה. הוא החל את דרכו בשנת 1952 כבית-המשפט של קהילת הפחם והפלדה. בשנת 1957, עם הקמתן של קהילת האטום והקהילה הכלכלית האירופית, הוסכם שבית-המשפט האירופי ישרת את שלוש הקהילות גם-יחד.

 

כיום מכהנים בבית-המשפט האירופי עשרים ושבעה שופטים, שופט אחד מכל מדינה החברה באיחוד-האירופי, והם נעזרים בשמונה פרקליטים כלליים (Advocates General)- אמנת ליסבון מאפשרת לבית-המשפט להגדיל את כמות הפרקליטים הכלליים משמונה לאחד-עשר. כיום, איטליה, אנגליה, גרמניה, ספרד וצרפת ממנות כל אחת פרקליט כללי אחד, ושלושת הפרקליטים הכלליים הנותרים ממונים בסבב על-ידי שאר המדינות החברות באיחוד האירופי. תפקיד הפרקליט הכללי מבוסס על שיטת המשפט הצרפתית, ובמיוחד על תפקיד של "הממונה מטעם הממשלה" (Commissaire du Gouvernement) ב"בית-הדין המנהלי" הצרפתי. הם אלה שעושים בעבור השופטים את עבודת ההכנה או "עבודת-השטח" בסוגיות הנידונות לפניהם (בעבר עבודת השטח היוותה מעין ערכאה נמוכה יותר לשימושה של הערכאה העליונה). הפרקליטים הכלליים מעבדים ומנתחים את עובדות המקרה, ובוחנים את הסוגיות השונות לאור המשפט האירופי- כל זאת לקראת הדיון לפני שופטי בית-המשפט האירופי.

 

שופטי בית-המשפט האירופי ממונים על-ידי המדינות החברות לתקופת כהונה מתחדשת של שש שנים. מידי שלוש שנים נעשית החלפה חלקית של השופטים ושל הפרקליטים הכלליים. על כלל המדינות החברות באיחוד לאשר את מינוייהם של כל שופטי בית-המשפט, ואין זה נהוג שמדינה חברה מביעה התנגדות למינויו של מועמד ממדינה חברה אחרת. נשיא בית-המשפט האירופי נבחר על-ידי שופטי בית-המשפט האירופי, בבחירה עצמאית שאינה חשופה להתערבותו של כל מוסד אירופי אחר- לכהונה מתחדשת של שלוש שנים.

 

עצמאותם של שופטי בית-המשפט האירופי אינה מוטלת בספק, ולכולם יש כישורים מקצועיים ואישיים להתמנות לשופטי בית-המשפט העליון במדינותיהם. פיטורי שופט אפשריים אך ורק אם מתקבל החלטה פה-אחד, על-ידי כל שופטי בתי-המשפט והפרקליטים הכלליים. למן כינונו של בית-המשפט לא יושם הליך זה, אך בהחלט היו שופטים שהתפטרו מרצונם החופשי.

 

הדיונים בבית-המשפט האירופי מתנהלים בדרך-כלל בהרכבים שונים של עד שבעה שופטים, ולעיתים נדירות אף ב"הרכב מלא" או "הרכב מורחב" של שלושה-עשר שופטים. על חלוקת התיקים בין ההרכבים השונים מופקד נשיא בית-המשפט.

 

בבית-המשפט האירופי לא מתקיים מוסד "דעת מיעוט", ועל-כן החלטותיו מתקבלות על דעת כל שופטי ההרכב. על אף החשאיות המוחלטת בנוגע לקבלת ההחלטות בפסקי-הדין השונים, ידוע כי לא אחת מתגלעות מחלוקות בסיסיות בין השופטים, וזאת בעיקר לנוכח ההרכב המגוון מאוד של השופטים, הבאים ממסורות משפטיות שונות.

 

בבית-המשפט האירופי ובערכאה הראשונה פועלים גם בעלי-תפקידים נוספים, כגון רשם בית-המשפט האירופי והעוזרים המשפטיים לשופטים, וקיימים גם שירותים מקצועיים נוספים, כגון חטיבת מחקר המעסיקה עורכי-דין מכל המדינות החברות באיחוד האירופי, ספרייה משפטית, חטיבת תרגום וכולי. המדינות החברות ומוסדות האיחוד האירופי מיוצגים בבית-המשפט בכל תביעה על-ידי משפטנים שנמנים על-פי-רוב עם משרדי המשפטים של המדינות החברות או עם המחלקות המשפטיות של מוסדות האיחוד, בהתאמה. יחידים וגופים פרטיים שהם צד לתביעה בבית-המשפט האירופי מחוייבים בייצוג משפטי.