בית הדין האירופי לצדק - סמכות

בית המשפט האירופי ממלא תפקיד דומה לזה של בית-המשפט לחוקה. מכוח תפקיד זה הוא שומר על יישומו של משפט האיחוד האירופי ומגן על הזכויות הבסיסיות המנויות באמנות המכוננות. במקביל, בית המשפט האירופי משמש גם בית-משפט עליון. תפקידיו אלה מוקנים לבית-המשפט מתוקף שתי סמכויותיו המרכזיות. הראשונה היא סמכותו הייחודית ב"הליך הבקשה להכרעה מקדמית"- הליך ה- Preliminary Ruling על-פי סעיף 234 לאמנת הקהילה. בתי-המשפט הלאומיים מרבים לעשות שימוש בהליך זה, ומפנים שאלות לבית-המשפט האירופי לשם קבלת הכרעתו כאשר מתעוררות לפניהם סוגיות משפטיות הנוגעות בפירושן של האמנות המכוננות או של חקיקת-המשנה של האיחוד. הליך זה מאפשר לבית-המשפט לשמור על ההרמוניזציה המשפטית, החשובה כל-כך לפרויקט האינטגרציה האירופית. סמכותו המרכזית השנייה של בית-המשפט הינה בפועלו כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין בערכאה הראשונה. בקצרה, בית-המשפט האירופי הוא הסמכות העליונה בכל הנוגע לפירוש המשפט האירופי ולאופן החלתו בכל המדינות החברות באיחוד.

 

ככלל, ניתן לחלק את סמכויותיו של בית-המשפט האירופי לשש סמכויות עיקריותבראשן עומדת סמכותו על פי סעיף 234 לאמנת הקהילה - הליך הקשה להכרעה מקדמית. שנייה במרכזיותה היא סמכותו של בית-המשפט על-פי סעיפים 226-228 לאמנת הקהילה בתביעות נגד מדינות חברות על אי-מילוי מחויבויותיהן בהתאם לאמנות המכוננות. במקרה של הפרת משפט האיחוד האירופי על-ידי מדינה חברה, הן הנציבות האירופית והן מדינה חברה אחרת, יכולות לתבוע את המדינה החברה בבית-המשפט האירופי, אך זאת רק לאחר שהנציבות האירופית מסרה חוות-דעת מנומקת, ולאחר שלמדינה החברה "פורעת החוק" לכאורה ניתנה האפשרות להציג את עמדתה ואת טיעוניה והיא לא תיקנה בינתיים את הפרותיה.

 

סמכותו העיקרית השלישית של בית-המשפט היא בתחום הפיקוח השיפוטי על פעולות ומעשי חקיקה של מוסדות האיחוד האירופי על-פי סעיפים 233-230 לאמנת הקהילה. סעיפים 230-231 לאמנה מעניקים לבית-המשפט האירופי את היכולת להעמיק ולבסס את פרויקט האינטגרציה המשפטית האירופית, כמו-גם את הכוח לפתח את יריעת האקטיביזם השיפוטי שלו עד כדי סמכות להכריז על בטלות של מעשי חקיקה של מוסדות האיחוד. בין הסעיפים ניתנת גם האפשרות למדינה חברה, מועצת השרים, הנציבות האירופית, הפרלמנט האירופי, בית-המשפט לביקורת, הבנק המרכזי ובמקרים מסוימים גם ליחידים - לתבוע בבית-המשפט האירופי את מוסדות האיחוד האירופי, אם אלה הפרו דרישות פרוצדורליות מהותיות, הפרו את הוראות האמנה או כל חוק שנחקק לשם יישומה, או השתמשו לרעה בסמכויותיהם. סמכותו העיקרית הרביעית של בית-המשפט היא בתביעות לפיצויים על נזקים שגרמו מוסדות האיחוד האירופי ו/או עובדיהם על פי סעיף 235 לאמנת הקהילה. לתביעות אלה יש השלכות אינטגרטיביות חשובות מאחר שהן מחזקות את עצמאותם של מוסדות האיחוד האירופי.

 

סמכותו העיקרית החמישית של בית-המשפט על-פי סעיפים 239-238 לאמנת הקהילה, בהתאם לתניית שיפוט בהסכמים ובחוזים שנתחמו על-ידי הקהילה או המדינות החברות. הכוונה היא לחוזים והסכמים שנתחמו עם הקהילה או עם אחד ממוסדות האיחוד האירופי או עם אחת המדינות החברות, כצד לחוזה/להסכם, ובהם תניית שיפוט המקנה סמכות שיפוט בלעדית לבית-המשפט האירופי. סמכותו העיקרית השישית, היא סמכותו הייחודית למסור את חוות דעתו, על פי סעיף 300(6) לאמנת הקהילה, באשר להסכמים בין-לאומיים שהאיחוד או המדינות החברות בו מעוניינים להצטרף אליהם. בהתאם לסעיף זה לאמנה, הפרלמנט האירופי, מועצת השרים, הנציבות האירופית, או המדינות החברות רשאים לבקש מבית-המשפט לחוות את דעתו אם הסכם בין-לאומי, אשר מי מהם מתעתד לחתום עליו, תואם את ההוראות של אמנת הקהילה.

 

תפקידו של בית-המשפט האירופי בהגנה על זכויות אדם הינו מרכזי ביותר. בית-המשפט האירופי מגן בחירוף נפש על תפקידו כפוסק אחרון בפירוש משפט האיחוד האירופי, ותפקיד זה ניתן לו גם ביחס למגילת הזכויות הבסיסיות- Charter of Fundamental Rights, אשר מחייבת באמצעות אמנת ליסבון, את כל המדינות החברות.