רקע על אמנת ליסבון

ב-1 בדצמבר 2009  נכנסה לתוקפה אמנת ליסבון. אמנה זו שינתה בהרבה מובנים את פני האיחוד האירופי.

האיחוד האירופי הבין בשנים האחרונות שהשינויים העוברים עליו הן מבית (ההרחבה הגדולה מ-15 ל-27 מדינות היא רק דוגמה אחת), והן מחוץ (מזרח מול מערב לדוגמה) בהיבטים דמוגרפיים, כלכליים, סביבתיים, תרבותיים ועוד, שינו את פני העולם, ומבנים פוליטיים, אמנות ודרכי פעולה שהיו נכונות לפני יותר מחמישים שנה כבר לא מתאימות למציאות הגלובלית הנוכחית. השינויים שהובילו אמנות דוגמת אמנת מסטריכט, גם אם היו עמוקים ויסודיים, לא שינו את בסיס האיחוד האירופי- שינוי אשר היה נראה למנהיגות האיחוד כמתבקש. לכן הוחלט לבצע רפורמות מרחיקות לכת בכל תחום אפשרי כמעט הנוגע לאיחוד האירופי.

 

ההתחלה לא הייתה פשוטה כלל. המטרה הראשונית של האיחוד האירופי הייתה לייסד חוקה אירופית, וזה היה הכיוון אליו ניסו לחתור מנהיגי האיחוד האירופי מראשית שנות האלפיים באופן גלוי ומובהק. לקראת ההרחבה הגדולה, עם התפשטות האיחוד האירופי אל מזרח אירופה, הייתה המטרה לייסד חוקה מתקדמת אשר תכלול בתוכה את כל החוקים, הערכים והמטרות של האיחוד. הצהרת ניס (צרפת) בשנת 2000, והצהרת לייקן (בלגיה) בשנת 2001, ולאחר מכן עוד מספר ועדות מצומצמות יותר, ניסו לגבש טיוטה לחוקה. לאחר מכן החלו דיונים בנושא החוקה בפרלמנטים הלאומיים ובמקביל התקיים פורום אירופי. יחד המשיכו לנסות ולגבש את טיוטת החוקה, כאשר כל העת מתנהל מאבק בין הדרג הלאומי לעל-לאומי, ומאבק בין מדינות אירו-פיליות לאירו-סקפטיות על עומק האינטגרציה שתציב החוקה.

 

באוקטובר 2003 התכנסה ועדה בין ממשלתית ברומא, אליה הוגשה טיוטת החוקה. מטרת הוועידה הבין ממשלתית הייתה להגיע להסכמה בתחומים בהם טרם נמצאה פשרה, כאשר היה עליהם לגבש טיוטה סופית לפני הבחירות לפרלמנט ביוני 2004. באוקטובר 2004 חתמו ראשי המדינות והממשלות על החוקה הסופית, ומה שנותר היה להעלות את החוקה להצבעה בקרב אזרחי המדינות החברות, או לאשררה בפרלמנטים הלאומיים.

 

אזרחי צרפת והולנד דחו את החוקה.

 

במשך שנתיים תוקנה החוקה, שמה שונה ל"אמנה", הורדו מאפיינים פדרטיביים שונים, וכך בדצמבר 2007, בוועידה בליסבון (פורטוגל), נחתמה אמנת הרפורמה הידועה בשמה אמנת ליסבון על ידי המועצה האירופית. המסה הקריטית של השינויים שיצרה האמנה הייתה בתחומים הסוציאליים, הפוליטיים והכלכליים של האיחוד האירופי. אך מבט לעומק יראה כי הציבור האירופי קיבל למעשה את אותה הגברת בשינוי אדרת, חוקה במסווה של אמנה.

 

כעת היה צורך לאשרר מחדש את האמנה בכל מדינה ומדינה (כל מדינה בדרכה- משאל עם, הצבעת פרלמנט, הצבעת ממשלה), בהליך שנמשך כמעט שנתיים, עם לא מעט משברים ומתחים (העם האירי דחה בהצבעה הראשונה את האמנה, הנשיא הצ'כי סירב לחתום על אישור האמנה). לבסוף אשררו כל 27 המדינות את אמנת ליסבון והיא נכנסה לתוקף ב-1 לדצמבר 2009.