אמנת פריז (1951) ואמנת רומא (1957)

אמנת פריז

בשנת 1951 נחתמה האמנה הראשונה להקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית. אמנת פריז עליה חתומות 6 מדינות: איטליה, בלגיה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג וצרפת. אמנה זו הייתה כלכלית בבסיסה, ואיחדה את תעשיות הפחם והפלדה הקשורות בייצור נשק של המדינות, לתעשייה אחת תחת פיקוח. מאחורי הבסיס הכלכלי עמד הרצון לשים קץ לשפיכות הדמים על אדמת אירופה, ולהוביל את אירופה לעידן של שלום.

האבות המייסדים של הקהילה בחזונם ראו זאת כצעד ראשון לפדרציה עתידית - "ארצות הברית של אירופה". האמנה כוננה רשות עליונה, מועצת שרים, אסיפה (פרלמנט) אירופית ובית דין לצדק - מעין משולש בסיסי וראשוני לשלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ואוכפת. שיתוף הפעולה הפוליטי/ דיפלומטי עלה יפה והיה ניסיון ורצון להרחיב את תחומי שיתוף הפעולה, ניסיון שנבלם על ידי הפרלמנטים המדינתיים.

 

אמנת רומא

בשנת 1957, נחתמו שתי אמנות במסגרת "אמנת רומא", האמנה הראשונה יסדה את הקהילה הכלכלית האירופית- (European Economic Community – EEC), ואמנה שנייה בנושא האנרגיה הגרעינית (EUROATOM). הקהילה האחרונה אחראית על השימוש באנרגיה גרעינית לצרכי שלום במדינות החברות בקהילה תחת רשות מפקחת אחת, ואילו הקהילה הכלכלית האירופית חובקת את כל ענפי הכלכלה, מלבד אלה שכפופים לשתי האמנות האחרות (פחם, פלדה, גרעין).

ה- EEC מהווה בסיס ליצירת השוק האירופי המשותף, הסרת מחסומי סחר בין המדינות, תיאום בנושאי מסחר וכלכלה, תנועת אנשים וסחורות, שיתוף פעולה בתחומי תחבורה, חקלאות, שירותים וכדומה, כאשר השאיפה הייתה שבעתיד שיתוף הפעולה יתרחב לכלל תחומי הכלכלה והחברה. אמנה זו שינתה את פני הכלכלה האירופית והעולמית בשל נושא המכסים המאוחדים. באמנת רומא שונה שמה של הרשות העליונה לנציבות האירופית.

שלוש האמנות יצרו שלוש "קהילות" נפרדות, בעלות מוסדות נפרדים בצורה כמעט מוחלטת.