הפרלמנט האירופי

הפרלמנט האירופי הוא אחד המוסדות המרכזיים והחשובים של האיחוד האירופי ולו תפקיד משמעותי במערכת הפוליטית האירופית. ראשיתו של הפרלמנט האירופי בשנת 1952 עם כינונו כ"האסיפה המשותפת של קהילת הפחם והפלדה". האסיפה הראשונית כללה 78 חברי פרלמנט שתיפקדו כחברי פרלמנט במדינותיהם, וסמכויותיהם כחברי אסיפה היו מזעריות. עם כניסתן לתוקף של אמנת האטום האירופית ואמנת השוק המשותף בשנת 1958, נוצר פילוג בין המועצות והנציבויות של קהילת האטום ושל הקהילה הכלכלית בעוד שהפרלמנט ובית המשפט פעלו כגופים על-קהילתיים. זמן קצר לאחר מכן, שונה שמו ל"אסיפת הפרלמנט האירופי", מושביו הורכבו מנציגי המדינות החברות שנשלחו מטעם ממשלותיהם והוא תפקד כמנהל אסיפה בשלל תחומים שנגעו לשלוש הקהילות- הקהילה האירופית הכלכלית, קהילת האטום וקהילת הפחם והפלדה.

טרם החתימה על אמנת המיזוג שאירעה ב- 1965 ואיחדה בין שלוש הקהילות, שונה שמו של אסיפת הפרלמנט האירופי לשמו הנוכחי "הפרלמנט האירופי". בשנים אלו הקהילה נוהלה על ידי ראשי המדינות ונציביה ואילו עוצמת הפרלמנט הייתה מצומצמת ומוגבלת. בשנת 1970 חלה התרחבות בסמכויותיו הכללו אחריות חלקית בהליכי אישור התקציב, ובשנת 1975 קיבל הפרלמנט האירופי סמכות מלאה לאישור התקציב. המעמד הייחודי של הפרלמנט האירופי מתבטא בכך שהוא הגוף היחיד באיחוד האירופי שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות. מעמד ייחודי זה ניתן לו בשנת 1979 כתוצאה מן הצורך לחבר בין האזרח לקהילה האירופית, ומאז ועד ימים אלו, אזרחי המדינות החברות רשאים לבחור את נציגיהם בפרלמנט האירופי. נוסף על כך, בשנת 1985 הפרלמנט האירופי הועבר באופן חלקי משטרסבורג לבריסל כחלק מהחזון למקמו בסמיכות ליתר מוסדות איחוד האירופי.

לקראת ההרחבה הגדולה בשנת 2004 שבמסגרתה הצטרפו עשר מדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי נקבע נוהל "התלמדות" לחברי הפרלמנט המכונה "פאנטום" (PMEP). הסיבות לכך הן העלייה הדרמטית במספר המושבים בפרלמנט, במספר הבוחרים הפוטנציאליים ובמספר השפות המדוברות במסגרתו. לאור זאת, ולנוכח העובדה שלחלק מן המדינות המצטרפות היסטוריה דמוקרטית קצרה, נוצר צורך בהיערכות מחודשת ובשינוי מבני של הפרלמנט שכלל התאמות בין סיעות הפרלמנט לחבריו העתידיים, יצירת בריתות פוליטיות וכדומה. במסגרת זו חלה התרחבות בכוחו של הפרלמנט, שנהפך לגוף המבקר את המוסדות השונים, והתרחבות במידת מעורבותו בענייני חקיקה ובפעולות נוספות באיחוד האירופי (חברי הפרלמנט הוזמנו, למשל, להיות חלק מוועדות העבודה על שנגן ואמנת ליסבון).

אמנת ליסבון, שנכנסה לתוקף בשנת 2009, הקנתה לפרלמנט האירופי את מעמדו המרכזי הכולל את סמכויותיו באשר לתקציבי האיחוד, תפקידו באישור הנשיא וחברי הנציבות, תפקידו באישור חוקים והפיכתו לגוף בעל השפעה דרמטית על המערכת החקיקתית של האיחוד האירופי. כמו כן, באמנת ליסבון נוסחו סעיפים המשווים את מעמדו של הפרלמנט האירופי למעמדה של מועצת השרים (בדגש על תחום החקיקה).

תפקיד ואופי הפרלמנט

כפי שצוין לעיל, הפרלמנט האירופי הינו הגוף היחיד שנבחר בבחירות ישירות על ידי אזרחי אירופה כחלק מן החזון לצמצום הגרעון הדמוקרטי של האיחוד האירופי. אי לכך, הרחבת סמכויותיו של הפרלמנט האירופי קשורה באופן הדוק להליכי העמקת הדמוקרטיה באיחוד האירופי בשל העובדה שהפרלמנט הינו הגוף האירופי היחידי שנבחר על ידי ההמון בבחירות דמוקרטיות חופשיות.

הפרלמנט האירופי כיום הינו חלק מן הרשות המחוקקת בדמות הבית התחתון של האיחוד האירופי והוא אחראי על אישור תקציב האיחוד ועל מבנה הנציבות האירופית. כמו כן, עם אמנת מסטריכט ב-1992 הפרלמנט הוא אחד הגופים שבסמכותם לאשר את הצטרפותן של מדינות לאיחוד האירופי. אמנת ליסבון הקנתה לפרלמנט סמכות לאישור חוקים המובאים בפניו על ידי הנציבות האירופית או מועצת האיחוד האירופי, וכגוף שבסמכותו לבקר את יתר המוסדות האירופיים, הוא לעולם לא נמצא בהתנגשות עם המועצה, הנציבות ומועצת השרים. הפרלמנט האירופי נדרש לספק תפיסה על לאומית אשר נותנת קדימות לאינטרס הכלל אירופי, וניתן להיווכח למעורבותו החקיקתית בתחומי האנרגיה והסביבה (בהם הקונצנזוס רחב יותר וכך יהיה לו קל יותר להעביר חוקים בשיתוף מועצת השרים) ובתחומים העוסקים בזכויות אדם, סוגיות חוץ וסוגיות בינלאומיות.

אחת לחמש שנים נבחרים חברי הפרלמנט בבחירות כלליות ב-28 המדינות החברות באיחוד האירופי ומספר המושבים המוקצים לכל מדינה נקבעים בהתאם לגודל אוכלוסייתה. כמו כן, הפרלמנט האירופי מורכב משורה של מפלגות פוליטיות פעילות ובראשו יושב נשיא הנבחר על ידי חברי הפרלמנט לכהונה בת שנתיים וחצי. במסגרת זו, הפרלמנט האירופי משמש כגוף מייעץ, מציע, מפקח ומבקר והוא, יחד עם מועצת האיחוד האירופי, מהווים את שני הבתים החקיקתיים שבסמכויותיהם לאשר את כלל החוקים שעולים באיחוד האירופי.