דיאלוג הדתות, כנסיות וקהילות

בשנת 2000 חוקק הפרלמנט האירופי חוק אשר מפקיד את הטיפול בנושא דת בידי כל מדינה ומדינה ומבקש מן המדינות לתת את האפשרות לכל דת וזרם דתי לבוא לידי ביטוי. נושא זה עלה עקב ההגירה הרבה לאירופה והקושי להתמודד עימה מן הפן הדתי.

בשנת 2001 חוקק האיחוד חוקים נגד כתות וארגונים אשר פוגעים בזכויות חופש הדת והפולחן של דתות אחרות. הפרלמנט שאף להעלות למודעות המדינות את נושא הכתות והשלכתן על בני אדם, בעקבות גל אלימות כנגד קבוצות אוכלוסייה וכנגד פרטים שניסו לעזוב כתות מסוימות.

 

בשנת 2002 יצא הפרלמנט האירופי נגד יוון, על כך שקיימה אפליה בגיוס לצבא של אנשים אשר אינם נוצרים אורתודוכסים. כן חידד הפרלמנט באותה שנה את נושא הפלורליזם, ודרש מן המדינות החברות לפקח על כך. באותה שנה הועלתה בפרלמנט האירופי הדרישה להפריד בין הכנסייה והמדינה, בטענה כי שהכנסייה יוצרת פערים בין    המינים.

 

בשנת 2003 העלה הפרלמנט את נושא החינוך והדת לסדר היום, כאשר דרש לחנך לחופש דתי, לקבלת דתות אחרות וכדומה. כן דרש הפרלמנט מתן זכות למוסלמים להקים מסגדים ובתי קברות נפרדים  ובנוסף, שהשירותים הציבוריים יינתנו בצורה כזאת שלא יפגעו במסורות דתיות, וזאת בעקבות בעיות שהתעוררו ביוון ובפינלנד.

 

 

מקרה בוחן- האיחוד וסוגיית ההפלות

מרבית המדינות החברות באיחוד האירופי מתייחסות בחומרה רבה להפלות הנעשות בשלבי ההיריון המתקדמים, אם כי באופן שונה זו מזו. כמו כן מרביתן נוקטות בגישה סלחנית יותר להפלות שנסיבותיהן נובעות מחשש ממשי לחיי האישה, מום בעובר או כאשר ההיריון נגרם ממעשי אונס. למעט זאת, מדיניות ההפלות והחקיקה המגיעה בעקבותיה משתנה בין המדינות החברות באיחוד האירופי כתוצאה מהבדלים תרבותיים, היסטוריים ודתיים הקיימים בין המדינות החברות. ראייה לכך היא ההשוואה בין החקיקה הצרפתית לחקיקה האירית.

 

צרפת היא מדינה שחרטה על דגלה את עקרון הפרדת הדת מהמדינה במסגרת החוק עבור כלל אזרחיה. בצרפת נקבעה מדיניות ההפלות על ידי האסיפה הלאומית מתוקף הטענה כי "יישום זכות הבחירה בעצירת הריון הוא שירות מדינה הכרחי". בשל כך קיים מימון להפלות וסבסוד של אמצעי מניעה מטעם הביטוח הלאומי עבור קטינות ואזרחיות מעוטות יכולת, ובפועל, אישה יכולה לקבל החזר כספי של עד 80% להפלה שמחירה עשוי להגיע ל-450 יורו. לעומת זאת הפלות באירלנד אינן חוקיות למעט המקרים בהם ההיריון מסכן את חיי האישה. בשנת 1861 נחקק חוק האוסר על הפלות ונקבע כי העבירה עליו עלולה להוביל לענישה חמורה, עד למאסר עולם. בנוסף לכך אירלנד מתאפיינת באדיקותה הדתית עם אוכלוסייה המונה יותר מ- 90% נוצרים-קתולים. כתוצאה מכך משנות ה-80 כ- 138 אלף נשים נאלצו לנסוע מאירלנד לבריטניה על מנת לבצע הפלות. אירלנד התנתה את אשרורה ותמיכתה באמנת ליסבון באי התערבותן של המדינות החברות במדיניות ההפלות של המדינה, ולא נעשו מאמצים מצד האיחוד להשפיע על שינוי מדיניות ההפלות באירלנד.

 

מצד אחד האיחוד האירופי מסתייג ואף נמנע מלעסוק ולנקוט את עמדותיו בעניין ההפלות ביבשת וכלפי המדינות החברות באיחוד. בעוד שמצד שני האיחוד מפיץ ומיישם את ערכיו ותמיכתו בנקיטת מדיניות סלחנית בנושא ההפלות בזירה הבין-לאומית.

 

אמנת האיחוד האירופי (Treaty on European Union) מתנה את ההצטרפות לאיחוד האירופי בעקרונות העוסקים בכיבוד החירות, הדמוקרטיה, זכויות האדם, חירויות היסוד ושלטון החוק, ועם זאת האיחוד מתקשה ליישב זאת עם נושאים שנויים במחלוקת שבמרכזם נמצאים פערים היסטוריים, דתיים ותרבותיים בין המדינות החברות באיחוד.

*ערך 'סוגיית ההפלות' נכתב בעזרתה של שיר עזריה.