חופש הדת באירופה

למרות כל החקיקה בנושא, ועל אף שאמנת ליסבון נתנה לכך משנה תוקף, אנו עדים לכך שאירופה מתקשה לדבר בקול אחד ולהתנהל בצורה אחידה בכל הנוגע לסוגיות דתיות. ניתן לקחת את סוגיית צירופה של טורקיה כדוגמה לקושי של אירופה בנושא הדתי. חלק מן המתנגדים לצירופה של טורקיה לאיחוד חוששים מההשלכות של כניסתם של למעלה מ-70 מיליון מוסלמים למרחב האיחוד האירופי.

 

כיום נשמעים לא מעט קולות קסנופוביים ברחוב האירופי, כאשר רובם על רקע דתי. עליית הימין הקיצוני בחלק ניכר ממדינות אירופה שואבת את עוצמתה מהתנגדות לדתות שונות. אין ספק שסוגיה זו מעסיקה הן את מנהיגי אירופה והן את הרחוב האירופי. בשנת 2010 עלה לכותרות נושא צריחי המסגדים בשוויץ (שאינה חברה באיחוד), וב-2005 פרצו מהומות בעקבות קריקטורות של מוחמד בעיתון בדנמרק. דו"חות של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מצביעים על עלייה חדה בעבירות על רקע דתי/ גזעי באירופה.

 

עלייתן של דתות נוספות באירופה תפסה את האיחוד לא מוכן. מנהיגיו לא ידעו כיצד להתנהג כלפי הכוח העולה. רומנו פרודי, אשר היה נשיא האיחוד, סירב בכל תוקף להיפגש עם מנהיגי דתות אלו (פגניסטים, ניאו- פגניסטים, הינדואיסטיים, הומניסטים וכדומה). מחליפו בתפקיד, חוסה מנואל ברוסו, הזמין לפגישה רשמית קבוצת דת הומניסטית. בנוסף מדינות כדנמרק, ספרד ושוודיה קיבלו רשמית בחקיקתן דתות ניאו- פגאניות

למסמך של האיחוד העוסק בחופש מחשבה דת ומצפון