מאמנת רומא (1957) עד כינוס האג (1969)

25 בפברואר 1957 - "אמנת רומא"

האמנה הורכבה מ"שש" אמנות, כששתיים מהן, אשר נכנסו לתוקפן בתחילת 1958, כללו את הקמת הקהילה הכלכלית האירופית (European Economic Community – EEC), וקהילת האנרגיה הגרעינית האירופית (Euratom). האחרונה אחראית על השימוש הלא-צבאי באנרגיה גרעינית בין חברות הקהילה, ואילו הקהילה הכלכלית האירופית חובקת את כל ענפי הכלכלה, מלבד אלה שכפופים לשתי האמנות האחרות. נחתמה אמנה מיוחדת בנושא אנרגיה אטומית כיוון שהיה קיים חשש שמא אמנת ה-EEC לא תאושרר על-ידי הפרלמנט הצרפתי, ובמקרה כזה רצו להבטיח לפחות את אמנת ה-Euratom.

שלוש האמנות דומות למדי בתוכנן, אך קיימים גם הבדלים. אמנת הפחם והפלדה ספציפית יותר באשר למדיניות שיש לנקוט, בעוד שהאמנות האחרות משאירות שיקול דעת רחב יחסית להחלטת המוסדות. גם אמנות רומא מבוססות על ארבעת המוסדות שנזכרו לעיל, אך במקום "הרשות העליונה", המוסד המקביל מכונה "הנציבות". בית הדין האירופי והפרלמנט הוסמכו לשרת את כל שלוש הקהיליות. בעקבות "אמנת המיזוג" משנת 1965 מוזגו גם מועצות השרים למועצה אחת, וכן שתי הנציבויות ו"הרשות העליונה" לנציבות מרכזית אחת. מבחינה פורמאלית, שלוש הקהילות המשיכו להתקיים עד לאחרונה, כאשר באמנת מסטריכט (שנכנסה לתוקף ב-1991) שונה השם מ"הקהילה הכלכלית האירופית" ל"קהילה האירופית". כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון שינתה סופית את מבנה הקהילה והפכה אותה לאיחוד האירופי.

בהתאם לתוכנית האינטגרציה של האמנות נקבע איחוד מכסים מלא בין מדינות הקהילה, לאמור, ביטול מוחלט של מכסים והגבלות כמותיות על תנועת סחורות בין החברות, והאחדה של תעריפי המכס כלפי חוץ. כמו כן הוחל ביישומה של מדיניות משותפת בתחומי החקלאות, הדיג והתחבורה. אמנת ה-EEC הבטיחה תנועה חופשית של כל המשאבים הכלכליים: סחורות, שירותים, הון ועובדים. האמנה יסדה מנגנון למניעת הגבלים עסקיים שמטרתו להבטיח את התחרות החופשית בקהילה, ואף עסקה ב-"קירוב החוקים של המדינות החברות במידה הדרושה להבטחת תפקודו התקין של השוק המשותף". האמנה יצרה מנגנון לחקיקה פרטנית שבאמצעותה יכלו שלושת המוסדות הפוליטיים של הקהילה (הנציבות, הפרלמנט והמועצה) לחתור להשגת מטרות אלו. במהלך שנות השישים והשבעים תוכנית האינטגרציה של האמנות יושמה בהתאם ללוח הזמנים שנקבע ובתוצאות כלכליות מרשימות, שהביאו לגידול ברווחת המדינות החברות. על-ידי הסרת החסמים לסחר ההדדי ושיפור התחרותיות של התעשייה האירופית, הקמת הקהילה תרמה לפיתוח הכלכלי של חברותיה ולהעלאת רמת החיים של אזרחיה.

 

1963 - הסכם ההתאגדות (אסוציאציה)

הסכם רחב היקף בין מדינות ה-EEC לבין 18 מדינות אפריקאיות. במהלך שנת 1975 יורחב ההסכם ל-46 מדינות מאפריקה, הקריביים והפסיפיק.

 

דצמבר 1969

בכינוס בהאג מחליטים ראשי שש המדינות המייסדות לפתוח את שעריהן בשאיפה להגדיל את מספר החברות בפרויקט האינטגרציה האירופית.