וולטר הלשטיין (1901-1982)

וולטר הלשטיין (Walter Hallstein) היה פוליטיקאי וכלכלן גרמני. כיהן כשר החוץ של מערב גרמניה. ידוע בשל הדוקטרינה אותה פרסם בעת המלחמה הקרה (דוקטרינת הלשטיין) שעסקה ביחסי החוץ של גרמניה המערבית ויחסה לעימות הבין-גושי.

הלשטיין שימש כנציגה של גרמניה במשא ומתן סביב הצהרת שומאן. בהמשך, לאחר היווסדה של קהילת הפחם והפלדה, נבחר לשמש כנשיא הנציבות האירופית הראשונה בשנת 1958 (אך נהג להגדיר עצמו כ"סוג של ראש ממשלת אירופה"). שימש בתפקיד זה אחת עשרה שנים, ונחשב לאחת מדמויות המפתח של האינטגרציה האירופית.

 

הלשטיין היה ידוע בתפישתו כי יצירת מוסדות כלכלה וייצור משותפים הם המפתח לאירופה מאוחדת וחזקה. בעת כהונתו קידם את נושא השוק המשותף, ותפישתו זו הורגשה היטב גם בימים ובשנים שלאחר כהונתו הנחשבת עד היום למשמעותית ביותר.

 

בשנת 1961 זכה ב"פרס שרלמאן" על מאמציו, דאגתו ותפקידו בקהילה האירופית. בשנת 1967 נאלץ לפרוש מתפקיד נשיא הנציבות מכיוון שהתנגד לתוכניתו של דה גול ("אירופה של מדינות"), כיוון שהיה פדרטיבי בתפיסתו, והאמין בצעדים מרחיקי לכת בחיבורה ואיחודה של אירופה.

 

לאחר שפרש מתפקידו חזר לגרמניה, שם שימש כחבר פרלמנט, ולאחר מכן חזר לבמה הבינלאומית כנשיא מועצת התנועה האירופית (אשר קידמה גם היא את נושא האינטגרציה).

 

הלשטיין זכה בשנת 1968 בפרס "שומאן" על פועלו למען אירופה. עוד בחייו קיבל שמונה-עשר תארי כבוד מאוניברסיטאות באירופה וארצות הברית. כיום נקראים על שמו מוסד, קרנות, מלגות ופרסים אקדמיים בתחומי המשפט והאינטגרציה האירופית.